|
יום הכיפורים
יום הכיפורים , יום סליחה וכפרה, נחשב בימינו למועד היהודי הקדוש ביותר. הוא חל בעשרה בתשרי והוא הצום היחיד שדוחה את השבת, בה אסור לצום בשאר ימות השנה. במקרא הוא נקרא "שבת שבתון", ובמשנה הוא נקרא יום טוב . על פי חז"ל ביום כיפור לאחר שמשה רבנו שהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מסיני עם הלוחות השניים.
טיבו של יום כיפור-
יום כיפור הוא יום סליחה, מחילה וטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. מכיון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחרר מחטאים וקיבעונות שליליים ולהתחלת השנה החדשה עם מצפון נקי וראש שקט. על פי חלק מהדעות בחז"ל, יש ליום הזה אטמוספירה טהורה, שמכוחה לטהר את האדם, גם מבלי שישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדיעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חבירו.
הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג, אף שהדבר כבר נעשה, ולעתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם חג זה.
מנהגים וסממני היום בימינו-
צום ותענית- המצוה היסודית ביום זה, על פי ההלכה, היא איסור על חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה בשמנים, יחסי מין, ונעילת נעלי עור. לפני הצום נהוג לאכול ארוחה מקדימה לצום והיא נקראת סעודה מפסקת. בתלמוד מזרזים את האנשים להכין ארוחה טובה ודשנה, ונאמר שם שמי שמרבה לאכול בערב יום הכיפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו צם יומיים, תשיעי ועשירי. מטרת הצום אינה כתובה במפורש בתורה, אך נראה שהיא מהווה תנאי הכרחי לכפרת האדם מישראל, ודינו של זה שאינו מתענה הוא כרת - עונש חמור ביותר, שמהותו אינה ברורה כל צרכה, אך על פי חלק מן הדעות מדובר בהיכרתות מן העולם הבא. על פי הוגים מסוימים, מטרת הצום אינה לגרום סבל לאדם כמקובל בתרבויות מסוימות, אלא לשחרר אותו ממגבלות הגוף לנסות לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.
איסור מלאכה- ביום כיפור חל איסור, על פי התורה, גם לעשות כל מלאכה, בדומה ליום השבת. גם על עבירה על איסור זה חל עונש כרת.
תפילה- נוהגים להתפלל בבית הכנסת רוב רובו של היום. תפילות ידועות של יום כיפור הם "תפילה זכה" שבה האדם מתוודה וסולח לכל מי שפגע בו. "כל נדרי" - שבה מתירים את הנדרים של השנה החולפת, ובעיקר נדרים שאינם מדעת, שהם מעשים אנו חוזרים עליהם שוב ושוב (ובחלק מהנוסחים גם של השנה הבאה) ושבה מתחילים את יום כיפור ו"תפילת נעילה" - שבה מסיימים את יום כיפור.
כמו כן ישנה תפילת מוסף של יום הכיפורים שכוללת את "סדר העבודה" שבו מפרטים את סדר העבודה במקדש בעבר ואת הפיוט הידוע על עשרת הרוגי מלכות שידוע כמרגש במיוחד. מכיוון שזה היום היחיד שבו היה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, לבקש כפרה על העם, ישנו פיוט על מראהו של הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש, שמתואר שם ברוב הדר. יש לציין שגירסה קדומה מאוד של שבח זה של מראה כהן, מופיעה כבר ספר בן סירא, מתקופת בית שני.
חשבון נפש ותשובה- יום כיפור אמנם מכפר מצד האל על העבירות, אך האל כביכול אינו יכול לסלוח על עבירות שנעברו כלפי אנשים אחרים, ועל כן אמרו חז"ל שעבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה ויפייס את חברו. כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום. בנוסף, מכיון שלרוב הדעות אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, נוהגים לעשות חשבון נפש כללי על כל מעשיו של האדם. מנהג מרכזי של יום כיפור הוא וידוי דברים. שהוא תהליך שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני האלוהים ומכיר בהם. הוידוי (יסוד הכרתי) הינו חלק מתהליך התשובה שכולל חרטה על החטא (יסוד נפשי), עזיבת החטא (יסוד מעשי) וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא (יסוד רוחני). אף שהוידוי צריך להיות ספונטני ואישי, תפילת הוידוי של יום כיפור, מסודרת ומנוסחת לפי סדר האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו..."; עם זאת, רבים מוסיפים את חטאיהם האישיים לווידוי. נהוג שמתחילים בוידוי כבר בתפילת המנחה שלפני יום כיפור (שמא יחנק בסעודה המפסקת וימות ללא כפרה), והיא חוזרת בכל תפילה מתפילות יום כיפור.
כפרות- יש הנוהגים כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. היום רבים נוהגים לסובב כסף סביב הראש ולתת אותו לצדקה. ישנם רבנים השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי" והמחלוקת כבר נעוצה בימים קדומים יותר בין הרב יוסף קארו (ששלל זאת בספרו שולחן ערוך) לרב משה איסרליש (שהתיר).
לבישת בגדי לבן- נוהגים ללבוש חולצה לבנה או שמלה לבנה כרמז לטהרה. יתכן שמקורו של המנהג הינו בבגדי הלבן של הכהן הגדול, המיוחדים לעבודת יום הכיפורים.
תקיעת שופר- בסוף תפילת נעילה, במוצאי הצום, תוקעים בשופר, זכר לתקיעת השופר בסוף יום כיפור של שנת היובל (יהדות) המודיע על שחרור העבדים, וכהודעה לציבור על סיום הצום.
יום הכיפורים בישראל החילונית-
צביון החיים בישראל משתנה בצורה משמעותית ביום הכיפורים, וחג זה זוכה ליחס שונה מזה שזוכים לו יתר חגי ישראל. מאפיינים בולטים של חג זה, שאינם ניכרים בחגים אחרים:
הפסקה כמעט מוחלטת של תנועת כלי הרכב בערים.
הפסקה מוחלטת של שידורי הרדיו והטלוויזיה בכל הערוצים המקומיים.
סגירה מוחלטת של כל הפעילות העסקית. גם חנויות שפועלות בשבת אינן פועלות ביום הכיפורים, וגם רבים מהמפעלים הפועלים בכל ימות השנה אינם פועלים ביום זה.
רבים מאלה הרואים עצמם כחילונים, ואינם פוקדים את בתי הכנסת בשאר ימות השנה, פוקדים את בתי הכנסת ביום הכיפורים. בנוסף למאפיינים אלה, המתיישבים עם אופיו הדתי של החג, נוצרו גם מנהגים אחרים, מהם העומדים בסתירה לאופי זה:
יום הכיפורים הוא יום תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ולכן החג מהווה גם יום זיכרון למלחמה קשה זו. בפרט ניכר הדבר בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, לפני החג ואחריו.
רוכבי אופניים רבים מנצלים את הפסקת התנועה המוטורית לנסיעה בכבישים על אופניהם.
גמר חתימה טובה, וצום קל.
נערך לאחרונה על ידי שי מנדלר בתאריך 23 ספטמבר 2007, 18:07, נערך 6 פעמים בסך הכל.
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
