הצטרף: 04 מרץ 2005, 01:00
הודעות: 18964
מיקום: אתר אישי ציבורי של אלברט לוי
|
מצוות יישוב הארץ אצל אחמד בסלון
פעם זו היתה שכונה יהודית, היום יש בה רוב ערבי. גרעין תורני שנכנס לשכונת וולפסון בעכו מבקש לשמור על הצביון היהודי. עד עכשיו נרשמה התנגשות אחת, בלי פגיע
מעשנים נרגילה בשכונת וולפסון בעכו. על דבר אחד מסכימים תושבי השכונה הערבים: צריך להוציא את תלמידי הישיבה מהשכונה, לפני שיקרה אסון
תצלום: לימור אדרי
לא יותר מ-50 מטר בקו אווירי מפרידים בין משרדו המרווח של הרב יוסי שטרן בישיבת ההסדר "רוח צפונית" במרכז שכונת וולפסון בעכו, לבין השייח מוחמד מאדי בדירתו הצפופה, 50 מ"ר שטחה, באותה שכונה. שניהם עסקו בענייני אמונה כשביקרנו אצלם השבוע - הרב חיפש בית כנסת להתפלל בו מנחה, השייח אירח מוזמנים לסעודת הפסקת צום הרמדאן. שניהם רואים לנגד עיניהם את השכונה המרופטת והמוזנחת הזאת, לשניהם כואב שהאשפה מתגוללת ברחובותיה, אבל כל אחד מהם נותן לאשפה פרשנות אחרת. בעיני הרב, האשפה וההזנחה הן אמצעים בידי הערבים, הרוצים להוציא מהשכונה את אחרוני היהודים שנשארו בה. בעיני השייח, להזנחה אחראיות הרשויות (היהודיות), שמבטאות כך את הזלזול בתושבים הערבים.
בסוף השבוע שעבר הגיעו הבדלי הפרשנויות האלה לכלל עימות. כצפוי, כל צד מציג גרסה הפוכה על השתלשלות העימות הזה, אבל כולם מסכימים שהוא התחיל בתהלוכה של שמחת תורה שערכו תלמידי ישיבת ההסדר של הרב שטרן ברחוב הראשי של שכונת וולפסון - שהיא היום שכונה ערבית כמעט לחלוטין - והסתיים בירי באוויר של אחד מבחורי הישיבה ובמצור של תושבי השכונה הערבים על הישיבה שבתוכה מצאו מקלט הרב וכמה עשרות מתלמידיו.
בין לבין, לפי גרסת הרב, צעירים ערבים הכו אותו ועוד כמה תלמידי ישיבה באבנים, אגרופים ומקלות. לפי גרסת תושבים ערבים בשכונה, בין לבין היה שם בחור ישיבה שכיוון נשק על צעירים ערבים שעישנו להם נרגילה ואפילו ניסה לירות עליהם, ורק משום שאחד מתושבי השכונה, ערבי, הסיט לו את הנשק, זה לא הסתיים בטבח. "האמת היא קצת מזה וקצת מזה", מסכם סנ"צ משה כהן, מפקד משטרת עכו. "בטוח ששני הצדדים לא היו תמימים".
שכונת וולפסון הוקמה באמצע שנות ה-60 כשכונה למעמד הביניים היהודי של עכו. במשך השנים עזבו היהודים את הדירות הצפופות והקטנות לטובת דירות מרווחות יותר במקומות אחרים, בעכו או מחוצה לה. את מקומם תפסו ערבים שיצאו מהעיר העתיקה העולה על גדותיה. היום יותר מ-90% מתושבי השכונה הם ערבים. בכלל, רק 6,000 מבין 16 אלף ערביי עכו גרים בעיר העתיקה. השאר גרים בשכונות מעורבות או בשכונות שהיו פעם יהודיות.
השייח מאדי ואישי ציבור ערבים אחרים בעכו אומרים שיש פה נדידה טבעית של אוכלוסייה. "מסביב לעכו העתיקה יש ים, ובים אי אפשר לבנות", אומר סמיר בטאח, חבר מועצת העיר. אבל הרב שטרן ואנשיו חושדים שמדובר בתוכנית השתלטות, לא פחות. קודם וולפסון, אחר כך השכונות המזרחיות, ובסוף עכו כולה תהפוך ערבית.
ברוח המתנחלים
ישיבת "רוח צפונית" קשורה לקבוצה של חובשי כיפות שהתחילו להתיישב בעכו לפני כעשר שנים. הגרעין התורני הזה הוא חלק מתופעה שהתפתחה בציונות הדתית בעשרים השנים האחרונות ובמסגרתה התיישבו גרעינים תורניים בעיירות פיתוח, בין היתר, כדי להראות שהציונות הדתית דואגת לא רק להתנחלויות. בשנים האחרונות נוסף לפעילות שלהם יעד חדש: שמירה על צביון יהודי בערים מעורבות. גרעין אחד כזה פועל בלוד, השני בעכו.
בגרעין התורני בעכו יש כ-50 משפחות ובישיבת ההסדר כ-120 תלמידים. רובי לוזון, אחד מיוזמי הגרעין בעכו, הוא יליד העיר משכונת וולפסון. בילדותו היה בשכונה רוב יהודי ברור, אבל היו גם ערבים. מתח לא היה אז והוא שיחק כדורגל עם חברים ערבים. אבל בשלב מסוים, כשראה את היהודים עוזבים את עכו, התחיל לדאוג ויזם את הקמת הגרעין התורני כדי "לשמור על הצביון היהודי" של העיר.
לוזון מספר שרוב הפעילות של אנשי הגרעין התורני וישיבת ההסדר כוללת פעולות חברתיות: חינוך יהודי בבתי הספר הממלכתיים בעיר, הפעלת מועדוניות לנוער במצוקה, חלוקת מנות מזון. אבל קשה לטעות בזיהוי הפוליטי של לוזון. הרינגטון בטלפון הנייד שלו הוא ההמנון של המפונים מגוש קטיף, "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". הוא מחייך: "רצינו להביא לעכו אותה תפישה שמביאה תושבים ליהודה ושומרון. הטבות כלכליות בלבד לא מספיקות. צריך לדבר על מצוות יישוב ארץ ישראל".
עד היום נשאר לוזון בידידות עם חברים ערבים, אבל עכו השתנתה, הוא אומר. הגיעו אליה "אלמנטים מהכפרים" שעושים חתונות ברחוב, יורים באוויר, זורקים נפצים. היחסים הידרדרו ובמרכז השכונה זורקים אבנים על יהודים, טוען לוזון. דוגמה להקצנה, לפי לוזון, היא הרמקול שהציב אחד התושבים הערבים על גג בניין בשכונה, שממנו הושמעה תפילת המואזין במסגד הגדול בעיר העתיקה, הקורא להפסקת הצום.
העירייה ניסתה להסיר את הרמקול, הערבים איימו במהומות ובסופו של דבר הוסכם שהרמקול יופעל שתי דקות ביום. בעיני לוזון זו כניעה. "רמקול חזק נותן צביון של עיר ערבית גם לחלקים אחרים בעיר", הוא אומר. הוא בטוח שיש כאן תוכנית. "יש גופים ערביים שמכניסים שתיים-שלוש משפחות ערביות לבניין, ואז הבניין מתרוקן מיהודים", מסביר לוזון את השיטה.
כבוד לאומי
לוזון מדגיש שעיקר העבודה שהגרעין והישיבה עושים בעכו היא חברתית ואילו העניין הדמוגרפי משחק תפקיד משני. אבל הרב שטרן רוצה להציל את עכו. הוא מצא שם אנשים כבויים ומיואשים והוא מאמין שתלמידי הישיבה "האינטיליגנטים" שלו, יכולים לעזור לה. "לעכו יש תדמית של עיר פועלים. אנחנו רוצים להפוך אותה לעיר של שנות האלפיים וצפונה, להראות שזו לא עיר עתיקה רק במובן של שמורה של אנשים פגאנים", אמר. שטרן עצמו היה מורה בישיבה באלון מורה והוא מדבר במונחים שלקוחים מהשיח המתנחלי. "וולפסון היתה שכונה יהודית מאז ומעולם", הוא מסביר את הסיבות להקמת הישיבה בלב השכונה הערבית כיום, "ערבים באו ועשו צביון אחר, שאין חשק לחיות בו. מוסיקה בקולי-קולות, תרבות של אנשים שלא אכפת להם איך המקום נראה". חלק מתלמידיו שכרו דירות בבניינים שרוב דייריהם ערבים, אבל אין קשר בין תלמידי הישיבה לשכנים הערבים, ולא במקרה. "הבחורים מתודרכים לא להיפגש עם העיניים, לא להיכנס לשיחה עם הערבים", מבהיר שטרן.
לדבריו, בשנתיים האחרונות גברו ההתגרויות מצד התושבים הערבים ואחרי מלחמת לבנון השנייה המצב רק החמיר. השיא היה בערב שמחת תורה, במוצאי שבת שעברה. שטרן, שצעד בראש תהלוכת שמחת תורה, מעיד שצעירים ערבים דחפו והפילו אותו, והתנפלו במוטות על הבחורים שהיו אתו. הוא משוכנע שזה היה מאורגן והירי של בחור היה הישיבה היה מוצדק בעיניו, שכן הוא היה בסכנת חיים.
"הבאתי בחשבון שהתיישבות שלנו כאן עלולה להביא לחיכוך", הוא אומר, "לקחנו על עצמנו לחיות במקום של מסירות נפש". המועקה שלו, הוא אומר, "היא ברמה של הכבוד הלאומי: כשאתה רואה במדינת ישראל שלטים גדולים של הרמדאן, אתה מרגיש מועקה, ייאוש. אתה עלול להרגיש שהשכונה הזו כבר הלכה. אם המדינה תגיד לנו שעכו אבודה מבחינתה, שלא אכפת לה שיהיו פה מסגדים - אז נראה. אבל הממסד מאחורינו, יש לנו הרגשה שאנחנו רצויים, מוערכים. ברור שאם לא נלך להקפות, לא יקרה שום דבר, אבל אנחנו אידיאולוגים ומתנהגים כמו אידיאולוגים. אם כל אחד יחפש את השקט שלו, איך נשמור על הזכויות היהודיות?"
סמיר בטאח, כמו לוזון, בילה שנים רבות בשכונת וולפסון וגם הוא זוכר יחסים טובים עם יהודים, כולל אלה שהתפללו בבית הכנסת במרכז השכונה, שהיום משמש את הישיבה. "לפעמים היו מבקשים ממני אפילו להיות עשירי במניין", מספר בטאח, חבר מועצת העיר ברשימה ערבית עצמאית. "כשבאחת השנים עיד אל-פיטר נפל על יום כיפור, לא עשינו על האש במשך כל החג כדי לכבד את היהודים".
כשאנחנו מגיעים לוולפסון, אנשים עומדים בחוץ מחכים לסיום הצום. בחמש ו-13 דקות נשמע קולו של המואזין מהרמקול המפורסם, בחמש ו-15 דקות הוא משתתק. "פחות משתי דקות", אומר בטאח, "על זה כל העניין". השכנים מצביעים על שלט התלוי ליד הבניין עם הכתובת, "חודש רדמאן המבורך". לדבריהם, נשלחו פקחים מהעירייה כדי להוריד את השלט הזה מעמוד החשמל, לבקשת אנשי הישיבה. "מה הוא הפריע להם?" הם שואלים.
השייח מוחמד מאדי הוא איש התנועה האיסלאמית, הפלג הצפוני. על קיר ביתו תלויה תמונתו של השייח ראאד סאלח. איש חביב, מארח אותנו בביתו לאיפטאר, ארוחת סיום הרמדאן. "יש לנו שעון, אנחנו יודעים מתי לאכול", אומר מאדי, "אבל אנחנו רוצים להרגיש את הרמדאן בשביל הילדים, בשביל השמחה בבית".
מאדי אומר שהכל מתחיל מחינוך, מנכונות לקבל את האחר, לכבד אותו, את המנהגים שלו. בעיר העתיקה, הוא מספר, יש בית כנסת ומאות יהודים באים להתפלל בו, למרות ש-100% מתושבי העיר העתיקה הם ערבים. "זה לא מפריע לאף אחד, הם באים והולכים בשקט", הוא אומר. סנ"צ כהן מאשר: "הכנסתי לבית הכנסת בעיר העתיקה שתי תהלוכות של ילדים, ואף אחד לא צייץ".
לא בשטחים
מאדי, בטאח ותושבים ערבים אחרים בשכונה מספרים שהיחסים עם היהודים "המקוריים" של עכו מצוינים. לדבריהם, "הבעיה התחילה כשהגיעו לפה המתנחלים (כך הם מכנים את אנשי ישיבת רוח צפונית, מ"ר). הם לא מבינים שאנחנו לא בשטחים, בעזה או בחברון. כל אחד חייב לכבד את השני. תכבדו את הדת שלי - נגמר חודש הרמדאן, נגמר הסיפור".
בטאח אומר שחלק מתלמידי הישיבה מסתובבים עם נשק בשכונה (לוזון מאשר, אבל אומר שזה מפני שהם מגיעים מהצבא). אחרי הפיגוע באוטובוס בשפרעם, מסביר בטאח, דברים כאלה מלחיצים את התושבים הערבים. תושבים אחרים מעידים על התנכלויות של תלמידי הישיבה, על קללות בנוסח "ערבי מלוכלך", שמשמיעים התלמידים.
בטאח אומר שאין לו שום רצון שבעכו יהיה רוב ערבי, כי "אז יתייחסו אלינו כמו שמתייחסים לכפרים הערביים. אין לי שום בעיה עם זה שהממשלה תביא אוכלוסייה יהודית חזקה. אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים לחיות ולמות בעיר העתיקה. לא נעזוב את עכו בגלל הפחד הדמוגרפי. זו לא בעיה שלי שהיהודים עוזבים לווילות בנהריה". השייח מאדי אומר: "אני לא רואה שעיריית עכו נותנת לי את הזכויות שצריך. אולי אם יהיה ראש עיר ערבי, הוא ייתן לנו את הזכויות. אנחנו במדינה דמוקרטית, זו לא זכות שלי לחשוב על זה?"
בדבר אחד מסכימים מאדי, בטאח וכל התושבים הערבים ששוחחנו אתם: צריך להוציא את תלמידי הישיבה משכונת וולפסון, לפני שיקרה אסון. ברחוב הראשי של השכונה, חבורה של צעירים יושבים ומעשנים נרגילה. אחד מהם, חאלד שעבאן, מעיד שהוא ישב בדיוק שם בשבת. מועדון לערבים אין בשכונה ואין בכל עכו. עישון נרגילה הוא בילוי נפוץ. ישבו ועישנו נרגילה ועברה התהלוכה, הוא מספר. "בא חייל מהישיבה, קפץ על המדרכה לידנו וכיוון עלינו את הנשק. שאלתי אותו, 'למה?' הוא אמר לי שזה התפקיד שלו. הם (בחורי הישיבה, מ"ר) התחילו לדחוף. דחפנו בחזרה. הבחור עם הנשק כיוון את הנשק אלינו. אבא של אחד החבר'ה הזיז לו את היד והוא ירה באוויר".
סנ"צ כהן כועס על תלמידי הישיבה שקיימו את תהלוכת שמחת תורה בלי לבקש אישור מהמשטרה, כמקובל. "הם הרשו לעצמם לא לבקש", אומר כהן, "שתי קבוצות מתפללים ממקומות אחרים בעיר, ביקשו אישור וקיבלו". ובכל זאת, כהן אופטימי. היחסים בין יהודים לערבים בעכו מצוינים, והוא בטוח שהם יחזרו למסלולם. "90% מהתושבים בוולפסון הם ערבים. יש אנשים שיש להם בעיה עם זה", הוא אומר, "אבל אין מה לעשות. זו עיר מעורבת".
מאת : מירון רפופורט הארץ
_________________
עכו_נט לכל אחד וכל אחד בעכו_נט,
שלכם, אלברט לוי , עורך עכונט Akkonet
AkkONEt- מקור ראשון לחדשות עכו
akkonet@gmail.com
קבוצת עכונט בפייסבוק : http://www.facebook.com/akkonet
|
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
