ככה בנוסטלגיה: ישראל - אנגליה: ישראל לוקחת בהליכה

לכל אחד משחקני הנבחרת (כמעט), יש עבר צבאי מפואר בצבא החזק במזרח התיכון. עשרות עלים שכבו חסרי מעש מול לשכת אלוף הפיקוד בקריה בתל אביב, עד שהגיע רב"ט דודו אוואט ובידו מגרפה אימתנית


כבר מזמן כדורגל הוא לא משחק של 22 שחקנים וכדור אומלל שנבעט הלוך ושוב. הכדור הקטן מגלגל בתוכו נושאים כמו כסף, פוליטיקה ומאבקים עולמיים. לקראת המשחק ישראל - אנגליה, יצאנו לבדוק איפה באמת יש לנו יתרון על הבריטים המסוקסים. כי הרי בינינו, בכדי לנצח נבחרת כזו בכדורגל יעזור לנו רק נס או ארקדי גאידמק.

בית המלוכה

מול המלכה השבלונית אליזבת' שכל מאוויה בחיים הוא לשתות תה של מנחה עם עוגייה מסורתית, ניצב לו בגאון נשיא מדינת ישראל. הנשיא כמו מצביע מהולל ניצב עם שלל סיפורים עסיסיים מאחוריו. אין רגע דל בבית המלוכה הישראלי, יעידו א' ב' ג' וד' שמאז ימי המנדט לא קם נציב ונשיא שכזה שזקף את קומתם והגדיר מחדש מהו נשיא אמיתי.

חוליגנים

יואילו חוליגני הצעצוע הבריטיים להתארח ביציע המזרחי של טדי. מול ג'יימס "בירה" יש לנו את שמשון "עארק" ומול דייויד "חמת חלילים" יש לנו את צ'רלי "חצוצרה". אין לי ספק שלאחר מספר דקות הם יברחו באימה וינסו להזעיק את ה"כלניות". רק שמאז שהצנחנים שיחררו את הכותל, נכתבו עשרות שירים על סלים טועמה. בכל מקרה, לחוליגנים מירושלים ומישראל בכלל, יש יתרון גם כאן.

עבר צבאי

אם נרד אל הדשא, נגלה שלכל אחד משחקני הנבחרת (כמעט), יש עבר צבאי מפואר בצבא החזק במזרח התיכון. עשרות עלים שכבו חסרי מעש מול לשכת אלוף הפיקוד בקריה בתל אביב, עד שהגיע רב"ט דודו אוואט ובידו מגרפה אימתנית. גם סיפורו של טל בן חיים לא נפקד והוא עדיין מסופר מסביב למדורות ביראת קודש. איך בלילה סגרירי כשהוא יושב בש.ג. קפץ עליו חתול והבהיל אותו עד מוות.

בר רפאלי

כאן אין לבריטים תשובה, אולי דייויד בקאהם. נציגה ישראלית גאה חברה לאיש הטיטאניק. אנחנו על המפה, על הסדין ובתוך הארון. רפאלי היא בדיוק לשון המאזניים שהכריע את הכף, ניצחנו את הבריטים בגדול. הם יכולים רק להצטער שנטשו אותנו ב-48 ובכך בדיעבד הפכו את העלמה רפאלי לאזרחית ישראלית. לא יעזרו הבעיטות של ג'רארד או הנגיחות של רוני, אנחנו פשוט יותר טובים. כי הרי בסופו של דבר, אצלנו לעומת לונדון, היאוש נעשה יותר נוח.