אז בני היקר ...

לכל אדם זכרונות מתקופת ההתבגרות שלו ..
הכוללות התנסויות ראשונות ומרגשות ...
חשיפות והתמודדויות חדשות ...

אך בשנות ההתבגרות שלי .. לא היה מקום טוב יותר מעכו ...
אני מדבר על שנות 1977 הייתי בכיתה ז' עד 1987 שחרור מצה"ל כולל
עתודה טכנולוגית וקבע ...

אז בשנים אלה חוף ארגמן היה בשיאו מלא תיירים ... ובטח תיירות
הולנדיות .. גרמניות ... צרפתיות .. אנגליות ועוד ...
כל חופש גדול היינו שורצים בחוף הים ... לומדים שפות ..
( עד היום אני בטוח שאת הבחינה באנגלית בע"פ עברתי בזכות ..)
ומסבירים פנינו לתיירות על חומות עכו ונמל עכו בלילות ...
הכרנו את כל האכסניות בעיר העתיקה ...
התענגנו על מועדון הבורג' המטולוגי ...
ומלאכת ... השתפרה עם ...

גם הנופש מול החוף היה פעיל ומי שלא הסתדר עם השפות הזרות ..
הסביר פניו לחילות צה"ל שהיו מתחלפות כל שבוע ...

בנופש היו הופעות של אומנים ( במילואים ) מהשורה הראשונה ..
ירדנה ארזי ... טוביה צפיר ... דובי גל ..
להקות צבאיות ...
הרקדות ופעילויות תרבות ובידור ...
ואני וחברי שלמדנו בקציני ים עכו היינו מתפלחים בזכות המדים ...

הבתי קפה ... המסעדות ... הפאבים היו פתוחים כל הלילה ...
בחוף הים ...

גם המאפיה מול ביה"ס לקציני ים בעכו עבדה ..
ואם היינו צריכים קצת כסף היינו עובדים ביום חמישי בלילה ..
וטורפים חלות חמות ...

לי הייתה אהבה נוספת וגדולה ..... הים !!!
וכמו הים של עכו ... אין ...
היינו מפליגים שעות על סירות מפרש מדגמים קרוול ומיניסל ...
היינו צוללים עם רובה ושנוקל מתחת לצוק של מסעדת אבו כריסטו ..
מול המגדלור במחסן הנשק ששקע ...
וליד אי הזבובים ...
המראות של הדגים שחלקם הייתי מעלה ברובה היה מרנין ..
היינו יורדים ומגלים את החומה ששקעה בין אי הזבובים לחוף הסוסים ..
היינו מגלים את עכו מתחת לים ...

ואם זה לא הספיק אז איך איפשר לשכוח את הפועל עכו ... בשיאה
עם " אלברט אדרי ונביל עושים תרגיל זה לא רגיל "

לא היה רגע משעמם בעכו ...

ואולי בגלל זה למרות שעזבתי את עכו ...
אני לא מפסיק להתגעגע ...
אפילו ילדיי מרגישים זאת ..
כשאני שואל אותם .." איפה אתם רוצים לטייל היום ? "
התשובה : " בעכו עתיקה "
כי לא פעם אני יושב שם שעות נזכר ומספר חוויות לאשתי וילדיי

איפשר וחייבים להחזיר את עכו ...
עכו שהעניקה לי את התקופה הכי יפה ...

איציק אחי היקר ,

כשאני קורא את מילותיך ואת התאור המפורט
שחלקו הוא נחלת כולנו
דברים וניחוחות עלהם גדלנו
אני מרגיש כי זה עדיין בעורקיך - זה מאד מרגש
אתה מתגעגע....ובתוך זה גם געגוענו
אני מקדיש לך את השיר "חופים" של נתן יונתן
במיוחד לך נפש יקרה -
קרא את המילים -ממש נכתבו עליך



צילום :אילן סויסה 2004- חוף הארגמן בין הערביים (C)

חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.



גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.

כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.


צילום :אילן סויסה 2004- ילדיי על החוף (C)

איציק אנא שוב אלינו לעכו

לאילן היקר ..

לא קל היה לכתוב את ה"בלוג העכואי " שלי ..

ולא פחות מרגשת הודעתך / קריאתך ..

ומבטיח לך כי לא נפלה על אוזניים אטומות ...

כולנו מקווים כי ילדנו יחוו ולו ... את ... מעכו המקסימה ...

ושוב תודה אילן ...

אני זוכר

אני זוכר את העיר שוקקת החיים
בה לעת ערב נהגו כולם כמוני
להפגש כל שכבות הגילאים
ליד הדוכן של "שמעוני"


איך לחמו בעלי החולצות הכחולות
שרוך לבן או שרוך אדום
מי ישלוט בימים ובלילות
מי ירעיש ומי יידום

למדנו לטפס בין עצי הדקל
לשרותים של בית הקולנוע
ולצעוד קילומטרים ברגל
כי מי ידע אז מה זה קטנוע..

הצטופפנו בקיוסק אצל "בצו" הטוב
גרעינים בקונוס עיתון לקבל בתחינה
ודוכני פלאפל פזורים שם לרוב
אצל בוקו-"מבצע של כדור נוסף מתנה.

"גן עדן" לא היה מקום מנוחת עולמים
ויחיעם לא קיבוץ בגליל
ועל מדשאת הספריה התקבצו עלמים
לשמיעת נגינת החליל.

לא תאמינו ידידי
זה לא לקוח מסרט בדיוני
כך היתה עכו שלנו רעי
כך חרוטה היא בזכרוני

צביקה ידידנו ממעיט לכתוב
אבל כשהוא כותב.....
וואו.............
נגמרו לי המילים

צביקה ,יופי של שיר - במפגש הבא אתה קורא אותו ...מבטיח ?

טוב אומנם אני מהקריות ומחיפה
אבל זוכרת אני מעט במעומם את הביקורים שהיינו מבצעים אימי ואני
בשבתות אצל דודי ז"ל ואצל משפחתו אשר התגוררו בעכו.

הוא היה גר בגבעת נפוליאון והיה נחמד לבוא לבקר אצלו,
מסביב לביתו היו שדות ירוקים וממש הרגשת את עצמך בכפר בזמן הביקורים.

גם בבית ספר מאוד אהבתי את כל טיולי של"ח שבתקופתי היו הרבה יותר מאשר
יש היום והרוב היה לעכו, לנמל , לעיר העתיקה אשר נחלקת להמון חלקים עותמנים, יהודים ועוד.

תמיד הייתי מוקסמת מהנופים היפים של גן הבאהיים.

וגם מהשוק של העיר העתיקה עם כל הריחות והגוונים.

28/8/2005

שקיעה של מחשבות

שמש של יום עמל שקעה אל מול ים
מבעד חרכי הירי בחומת הכורכר נשקף מראה נפעם
כדור אש ענקי נושק לפני המיים
ובעטרת אדומה צובע פני שמיים

ואני חושב לי ושוקע נוגות
איך נראה אותו מראה לפני שנים רבות
האם באותה שקיעה תושבי העיר בהו
כל אותם ימים בהם במצור שהו

כי עירי לאורך שנים אין ספור
היא עיר שתמיד שרויה תחת מצור
צרפתים,תורכים,מצרים וגם צלבנים
חלקם הצליח וחלקם נסוג בבושת פנים.

ואני עומד מול שקיעה זועם שבעתיים
כי עירי במצור גם בשנות האלפים
פיתוח ,קידמה ותרבות דופקים בשעריה
אך אינם יכולים לבוא עד אליה.

ואני שואל האם יש צורך בצבא של מצור
לבקע חומות ואל העיר לחדור
לאפשר לכל הטוב לבוא נכוחה
לצעוד אל העיר ולהביא לה ברכה

והשמש שקעה מול לב מתענה
כי נותרתי שואל באין מענה

צביקה בינסקי

ואני מבקש לא להתרגל.................

צביקה הייתי מוסיף תמונת שקיעה מחוף עכו כדי לשתף את הגולשים
ובכדי שנכנס לאוירה שתיארת כל כך יפה בשיר