המשך הסיפור : כפי שציינתי אחרי שזיהיתי את ביתי ירדנו מהרכב , התבוננתי על הבית והוא נראה כמו ביום שעזבנו אותו בשלהי שנת 1964 , עזוב ומוזנח כאילו הזמן עמד מלכת . רציתי להיכנס לבית אולם השער היה נעול. בעודי מתבונן על הבית ועל החלון של מה שהיה פעם החדר שלי התקרב לעברנו איש זקן גבה קומה עם מבט טוב בעיניים הוא שאל אותנו את מי אנחנו מחפשים , אמרתי שאנו לא מחפשים איש רק באנו לראות את הבית בו התגוררתי בילדותי , האיש פתח פתאום זוג עיניים ענקיות ושאל אותי מתי גרת כאן ? אמרתי לו עזוב בטח אתה לא מכיר זה היה לפני 37 שנים , ואז הוא אמר אדוני הצעיר אני בן 89 ואני מתגורר ברחוב הזה למעלה מ 60 שנה , של מי אתה ? אני עניתי אני הבן של לופו גרינברג ועזבנו לישראל לפני 37 שנים , האיש התחיל פתאום לרעוד בכל גופו ובקול נרגש אמר לי אתה הבן של לופו ? כן עניתי ,ואתה יודע מי אני ? לא, עניתי אני אל-גרקו (היווני ) ואני הייתי מאמן הכדורגל הראשון של אבא שלך ואני קניתי לו מכספי את נעלי הכדורגל הראשונות שלו , הוא היה לי כמו בן (אבי ז"ל היה לימים כדורגלן מפורסם ברומניה ולאחר מכן שופט כדורגל , גם בישראל ) סיפרתי לו שאבי נפטר שנה לפני כן בשנת 2000 והוא מאד הצטער לשמוע ,וביקש שאמסור לאימי דרישת שלום ממנו. שאלתי אותו האם מישהו מהדיירים הותיקים מתקופתנו נשאר ברחוב או בבית שלי , והוא אמר לי שלא , וכעת מתגוררים בביתי צוענים שפלשו לדירות בסביבה , הוא אוסיף ואמר שאשאל את רופא השיניים שגר בסמוך לבית שלי . הרמתי את עיני ואני רואה שלט כתוב ברומנית : דר' גבי פילימון -רופא שיניים , התרגשות גדולה אחזה בי עורי הצטמרר שהרי גבי פילימון שלמד עם אחי אליעזר בכיתה היה החבר הכי טוב שלנו בילדות ברומניה. ביקשתי שיקראו לו החוצה ,פתאום יצאה מחצרו של הרופא בחורה צעירה שאלתי אותה האם היא בתו היא אמרה שלא שהיא אחות שעובדת אצל הרופא , היא נכנסה לבית של חברי גבי שהפך עם השנים למרפאת שיניים על מנת לקרוא לו לפתע יוצא החוצה חברי מילדות גבי פילימון שיערו כבר הכסיף אולם היה קל מאד לזהותו תוי פניו לא השתנו , הוא לא זיהה אותי ושאל בנימוס מדוע ביקשתי לקרוא לו ואם אנחנו מכירים , אמרתי לו שפעם הכרנו היטב וביקשתי שינסה לזהות אותי , לא נראה לי שהוא כל כך הצליח מאחר והוא שאל אותי האם אנו מכירים מהאוניברסיטה או מהצבא , אמרתי שילך עוד הרבה שנים אחורה והוא שאל כמה אחורה ? אמרתי לו 37 שנים . הוא טען שאינו זוכר דבר מזמן עבר כה רחוק והתנצל , אמרתי לו שאני יעזור לו להיזכר . שאלתי אותו שיעשה חשבון פשוט ויזכר בן כמה היה לפני 37 שנים , בן 7.5 אמר לי הייתי בכתה ב' מאז אתה מבקש ממני לזכור ? שאלתי אותו ,תגיד לי מי היה גר בבית הצמוד לביתך בקומה השניה באותה תקופה בגיל 7.5 ? ראיתי את הבחור מכווץ את מצחו ומנסה להיזכר ולפתע פער את עיניו ואומר , נזכרתי , נזכרתי בבית הזה היה גר דוד לופו (אבי ז"ל )והיו לו שלושה ילדים, צבי ,אליעזר , ויוסי (בשמותנו הרומנים מאז ) והוא אוסיף , יוסי ואליעזר היו חברי הטובים ביותר באותם ימים. אם כך אמרתי , דע לך שלפניך ניצב יוסי חבריך מאותם ימים , דר' גבי נשאר בהלם מוחלט פער פה ענק ובקושי מילמל , יוסי זה אתה ? כן זה אני עניתי . פתאום הבחור התחיל לחבק ולנשק אותי שנינו פרצנו בבכי מרוב התרגשות הוא הכניס אותנו למרפאה הגיש לנו קפה , " סילק " את הלקוחות מהמרפאה ואמר לי שיש לנו המון דברים לדבר עליהם אבל נעשה זאת בבית קפה ליד ביתנו שמשקיף על הנוף המרהיב של שפת הים הסמוך לביתי. את הנהג שלחתי עם החבר לסיור ארוך ברחבי העיר ואני וחבר ילדותי גבי ישבנו למעלה מארבע שעות והחלפנו חוויות מאותם ימי ילדות נפלאים , לאחר מכן עליתי לביתי אחרי שהצועני הסכים להכניס אותנו תמורת 20 דולר (משכורת חודשית עבורו )הבית נראה עזוב ומוזנח ומאד התאכזתי צילמתי מספר תמונות ויצאתי משם. עם דר' גבי שמרתי קשר עוד תקופה קצרה ואז הקשר שוב נותק.
_________________ יוסי גרינברג עכואי שאיכפת לו מייחל ומצפה לעכו אחרת " במקום שיש רצון - ישנה גם דרך " נצח ישראל לא ישקר
|