מאוהבת בעכו

כשסרנגה מדברת על הספר שלה היא לא יכולה שלא להיזכר בערגה בימי ילדותה הקסומה בעכו.
עד היום, ממש כפי שנהגה לעשות בילדותה, היא נוסעת חזרה לעיר הולדתה, מטפסת על חומות
העיר, יושבת מול חופי העיר העתיקה, שואבת השראה מהמקום והריחות ההיסטוריים שאופפים
אותו, ומתחילה לכתוב.

מה כל מיוחד בעכו שאת נוסעת עד לשם כדי לכתוב?

"זר לא יבין זאת, כי עכו של היום זו לא עכו של ימי ילדותי. בילדותי, הייתה לאבי חנות עתיקות
מפורסמת מאוד ונמנינו על אצולת העיר. רבים מלקוחותיו ועמיתיו של אבי היו מערביי המקום,
וכך בילדותי ספגתי גם ניחוחות יהודיים וגם ניחוחות ערביים. היינו מוזמנים לאירועים אצל ערביי
העיר או הכפרים מסביב, ולכל אירוע הגענו ללא חשש. היה לנו בית מפואר מהתקופה הביזנטית,
שנמצא למרגלות החומה. בילדותי נהגתי לשבת על חומת העיר, כמעין מקום מחבוא שמצאתי שם,
וכך במשך שעות הייתי מוצאת את עצמי יושבת על החומה וצופה על ביתי, העיר והים, מבלי שאיש
ידע על כך. חוץ מזה, זו הייתה ילדות מיוחדת. הייתי רצה ברחובות העיר העתיקה, יחפה, לחנותו
של אבי כשבדרך עוצרת אותי אחת מזקנות העיר ומכבדת אותי במעמול ובסיפור טוב. היום זה כבר
לא קיים כמעט".