תופעה חדשה : יש גם צעירים ערבים אתיאיסטים ברשת

אלברט לוי

תותופעה חדשה : יש גם צעירים ערבים אתיאיסטים ברשת

מדוע הופכים הצעירים אתיאיסטים?
אימאן עלי אל-בדאח (אל-ג’רידה , .7.2008

הפובליציסטית הכוויתית אימאן עלי אל-בּדאח מזהה תופעה של הפיכת הדור הצעיר בעולם הערבי לאתיאיסט, בעיקר כפי שהיא משתקפת באתרי האינטרנט ובבלוגים, וטוענת כי אין המדובר באופנה שטחית וזמנית אלא בתגובת-נגד של הצעירים לאסלאמיזציה של הזירה הציבורית והחמרת הדחיקה של הכוחות הלא-אסלאמיים בידי בעלי-הכוח מן התנועות האסלאמיות.

מי שעוקב אחר דיוניהם של הצעירים או אחר הבלוגים באינטרנט יבחין בעליית דרך המחשבה או הקריאה לאתיאיזם בעולם הערבי במובנו הרחב, כאשר כווית איננה יוצאת דופן בעניין זה. הדבר המשונה הוא כי בראייתם של הצעירים הללו, האתיאיזם איננו תוצר של שכנוע עצמי, אלא הוא נתפס כפילוסופיה קיימת כשלעצמה אשר עשׂויה לחלץ את האומה מן הבורות, הפיגור והמסכנות הניכרת בכל הרמות. משונה אף יותר הוא כי בשיא ההתפשטות של התפיסות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות בעולם הערבי במאה הקודמת, הקריאות לא הגיעו עד כדי התכחשות ל”בורא“ אלא הסתפקו בזמנן במאבק בדתות, כשאלו היו מתוארות כ”אופיום להמונים“ והגל הזה, על התפשטותו הנרחבת וקיצוניותו הרבּה, עדיין דורש מחקר ולימוד שכן קיימים לצורך כך מקורות רבים.לאחר התבססותה של ברית המועצות כמעצמה בראשית המאה הקודמת, אימצו תנועות ערביות רבות את הפילוסופיות הקומוניסטית והסוציאליסטית כפיתרון המכיל בתוכו שוויון, צדק וחירות במובנה הבינלאומי הרחב ביותר. התנועות הללו לא עלו בזמנן כתגובה לאסלאם או לתנועות האסלאמיות אשר א היוו ”תחרות“ באותה עת אלא צמחו כאלטרנטיבה לפילוסופיה הקפיטליסטית ולקולוניאליזם המערבי במרבית העולם הערבי ומשום כך, לא היה זה מוזר לראות רבים מן ה”סוציאליסטים“ מבצעים את תפילותיהם או משתתפים בטקסים דתיים בלא סייגים או רגשות סותרים. רק לעתים נדירות היה ניתן למצוא במסורת הסוציאליסטית הערבית פולמוס בדבר קיומו של האל או קריאה לאתיאיזם לשם אתיאיזם, זאת למרות הספרות הרבה אשר תקפה את הממסד הדתי ואת הברית שכרת עם השלטונות על-חשבון עצמאותה של המולדת וחירותו של האזרח.

אך עכשיו, למרות שקיעתם של הזרמים הסוציאליסטים והקומוניסטים כמו גם נפוצותם והתמרכזותם של הזרמים והכוחות האסלאמיסטיים, אנו מוצאים הקצנה לכיוון הפוך לגמרי. זוהי למעשה תגובה טבעית לחשיבתו ולפעולותיו של האסלאם הפוליטי. הצעירים הללו גדלו בחברות שבהן הם לא ראו זר או קולוניאליסט אחד, ובכל זאת החברות סבלו מפיגור ומשחיתות גרועים יותר מאשר בימי הקולוניאליזם; הם לא ראו כוח צבאי או חיילים זרים ועדיין לא טעמו את טעמה של החירות ולמרות שהשיגו אמנוֹת אזרחיות במולדת ה”עצמאית“ ובעלת ה”חוקה“ שלהם, הם עדיין לא חשו כל שוויון או צדק.

כאשר הצעירים מנסים לשנות את המציאות, הם נכנסים להתנגשות עם האסלאמיסטים המשחקים בתפקיד הכנסייה בימי-הביניים. הם רואים את אלו הרואים בעצמם נעלים עליך רק משום שהם לובשים טורבּאן, את אלו הכופים את תפיסותיהם על הכלל בגלל שהם ”המבצעים את ציוויי האל“ ואת אלו הנותנים לעצמם את הזכות להכריז על האחר ככופר ולשפוט אותו לשבט רק בשל הפגיעה שהוא פוגע בהבנתם את האסלאם ובציוויו של ריבון העולמות.

הצעירים קולטים את הסתירה שבין ההוראה האסלאמית, המדע וההיגיון; הם רואים את ההתנגשות שבין הדוגמאות שזימנה ההיסטוריה לסובלנות עם פעולותיהם ועם דבריהם של האסלאמיסטים; הם שומעים את הקריאה לשנאה, לרצח ולהתאבדות בשם אללה; והם חשים איבה נסתרת אותה חשים האסלאמיסטים כלפיהם למרות שהם יותר ערכיים ואנושיים ממרביתם… ואם כך – כיצד לא יוכרזו ככופרים?

נושׂאיו של דגל האסלאם הם אלו אשר דחפו את הצעירים הללו לאתיאיזם ובשל הערבוב שהם יצרו בין הדת והפוליטיקה, הם הפכו את האתיאיזם למטרה ותלו עליו את האשם למעשיהם ולמחשבותיהם שבינם ובין הדת אין כל קשר. פשעם של הצעירים הללו הוא אם יסתירו את דעותיהם. האם יבינו זאת?

http://zavita.co.il/archives/289

תופעה חדשה : יש גם צעירים ערבים אתיאיסטים ברשת

מי מחובר