 |
| עכונט כדרך חיים |
 |
הצטרף: 25 דצמבר 2005, 11:28 הודעות: 2910
|
תודה רבה, בני. אני שמח לשתף אתכם ב"עכונט" בחוויות התרבות שאני עובר ובכלל זה גם את חווית פסטיבל עכו ה-29, "הניה פקלמן" היא אולי לא ההצגה הזוכה, אבל אין ספק שההצגה שתיזכר לי יותר מכל מהפסטיבל הזה. אני שמח להמשיך ולשתף אתכם במכתב שקיבלתי היום מעין-יה טמיר, שהיא למי שאינו יודע נכדתה של הניה.

http://www.ebp.co.il/cult/henya.htm
ציטוט: לפני עשור שנים מצא ד"ר ברנשטיין את הספר "חיי פועלת בארץ" מאת הניה פקלמן והרצה עליו, ד"ר דוד דה פריס שמע והופנט מהנושא, חיפש ומצא את הספר המקורי בחנות לספרים משומשים ברחוב אלנבי בתל אביב ומאז ועד עצם היום הזה הוא מלמד אותו באוניברסיטת תל אביב, איתו עוסקת במלאכה גם טליה פפרמן, זעקת סבתי נגעה לליבם והם הופיעו גם בתכניות רדיו ודיברו על הניה ועל ספרה, הספר נלמד היום בכל האוניברסיטאות כספר לימוד ופרופסור יגאל שוורץ מאוניברסיטת בן-גוריון פנה להוצאה לאור דביר כנרת בבקשה להדפיס מהדורה נוספת. בזכות כתבת הארץ דליה קרפל ובזכות השתתפותי בתכנית של דן מרגלית בערב חדש נחשף הציבור לספר, כל פעולה שנעשתה עד כה כמו הרצאה שנתתי בעין חרוד במסגרת חברות חוג "פריחה" וכמובן ההצגה הנפלאה של בן הכט הביאו עוד אנשים למעגל הקוראים והמתלהבים.
בזכות החשיפה הזאת ובזכות האנשים שסיפור מרטיט לב זה נגע לליבם זכינו אחי ואני לחיבוק חם, אותו חיבוק לו היתה ראויה סבתנו. החברה שהוקיעה אותה והקיאה אותה מקרבה והביאה למותה הטרגי יודעת להכיל את האישה השונה, החריגה, היודעת לעמוד על דעתה בתוקף ולהיות היא עצמה, עצמאית, ישרה, תמימה, חרוצה וציונית בדמה. סבתנו הלכה לעולמה בקול זעקה מרה ומזעזעת, היא ביקשה להרעיד את הלבבות אך דבר לא קרה, זעקתה לא נשמעה, רק היום באיחור של למעלה משבעים שנה נשמעת הזעקה הנוקבת והמרה של ליבה ומטלטלת בכנותה ובאמת שלה את כולנו. תקוותי שזעקתה תמשיך להדהד ולהישמע ותחרט היטב בתולדות עמנו, אורה שכבה אז מאיר את דרכנו באור גדול היום, תקוותה נכזבה אז אך הצדק עמה נעשה היום בזכות כל אלו שסיפורה נגע לליבם.
בכל שבוע אני נכנסת לאינטרנט ובודקת אם התחדש משהו בקשר לסבתי ושמחתי מאוד לקרוא את תגובתך האוהדת. אני לא יודע מה איתכם, אבל אותי אישית זה כמובן מאוד מרגש וכולי תקווה שימשיכו לעלות את ההצגה גם מעבר לפסטיבל על מנת שקהל יוכל להמשיך ולצפות בה.
|
|
|