 |
| עכונט כדרך חיים |
הצטרף: 16 ינואר 2008, 21:36 הודעות: 1627
|
אנחנו צריכים ליזום http://www.youtube.com/watch?v=2nj8do53 ... re=related במקרא נזכר השלום בהקשר לפרט, ליחיד, כמו גם בהקשר לכלל - לעם ולעולם: "השלום הוא המצב התקין" - ביטחון ושלווה בחיי הפרט והכלל. השלום ליחיד מציין שלימות במובן הגופני (הבריאותי) והמשפחתי וכן מצב כלכלי תקין לדוגמה: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית כח 21).
ומכאן המנהג לשאול לשלום הזולת, לדרוש בשלומו כביטוי לדאגה למצבו כגון: :"הֲשָׁלוֹם לוֹ" (בראשית כט 6) "וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן... הַעוֹדֶנּוּ חָי" (בראשית מג 27). כבר במקרא הפכה שאילת השלום לברכת נימוסין שגרתית: "וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם" (שמואל א כה 6).
אדם הזוכה לשיבה טובה - זוכה למות בשלום: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (בראשית טו 15). וברבות השנים היה השלום בלשון העברית לנוסח מקובל של ברכה. במקרא נזכר השלום גם כמושג הנוגע לכלל: שלום הוא המצב ההפוך למלחמה - "עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם" (קהלת ג 7). המלחמה פורעת את הסדר התקין ומסכנת את הביטחון האישי והלאומי ואילו השלום הוא מצב של יחסים תקינים בין עמים ובין מדינות: " וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ... וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו 6) "וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הָאֱמֹרִי" (שמואל א ז 14).
ולמרות הסתירה העקרונית בין שלום למלחמה - המקרא מזכיר את האפשרות לשאול "לִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה" (שמואל ב יא 7). ובדומה לכך נזכרת במקרא גם השאילה בשלום הרשעים (תהלים עג 3) למרות שהרשעים לא יידעו שלום: "אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים" (ישעיהו נז 20).
השלום כערך מוסרי וחברתי בא לידי ביטוי בציווי המקראי "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים לד 15) המחייב "שלא להיגרר למעשי איבה מבלי למצות קודם לכך את הסיכוי להגיע לפתרון של שלום". ובהתאם לכך גם קבעה התורה: " כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ 10).
המקרא מציין את חובתו של האדם להתאמץ כדי להשיג שלום ולקיימו, אך גם את מהותו של השלום כתגמול וברכה מן השמים: ה' הוא המעניק שלום לאדם - "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" (ישעיהו נז 19) - וגם לעם ישראל, כמו שנאמר בברכת כוהנים שבתורה: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ... וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו 24 - 26). וכן גם במזמורי תהלים: "ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט 11), "שָׁלוֹם, עַל יִשְׂרָאֵל" (שם קכח 6).
ובספר איוב מתואר ה' כ"עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כה 2). הברית שכרת ה' עם עַמוֹ היא "בְּרִית שָׁלוֹם" המביאה ברכה ושגשוג, כמתואר בנבואת יחזקאל: "וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ... וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת פִּרְיוֹ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהָיוּ עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח" (יחזקאל לד 25 - 27). השלום במציאות החיים אינו מתקיים לאורך זמן, ומכאן השאיפה לשלום כאידאל חברתי וכלל אנושי לעתיד לבוא, בימות המשיח. רעיון זה הוא "החידוש הגדול שבמקרא" והוא הותיר "רושם בל יימחה במחשבה האנושית": באחרית הימים ישררו יחסי שלום לא רק בין בני האדם - אלא בין האדם לטבע ולכלל בעלי החיים (ישעיהו יא 6 - 9), והעולם יחזור לחיים הרמוניים נוסח גן עדן. אז ישרור בעולם שלום נצחי - "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב 4). "עתיד האל העושה שלום במרומים להשכין שלום גם עלי אדמות... עם קץ האֱלִילוּת יבוא שלטון החוק המוסרי האלוהי עלי אדמות, ואז יבוא הקץ גם למלחמות עם בעם."
_________________ שלום פעיל ומשגשג בינינו לבין עצמינו בינינו לבין שכנינו - בארץ ובעולם בינינו לבין המקום - סביבתנו
|
|