בחרתי את המחזה "אגממנון" שנכתב ע"י איסכילוס, ע"פ המיתולוגיה היוונית. זהו אחד מגדולי המחזות האנטי מלחמתיים שנכתבו בהיסטוריה של התיאטרון, המתרחש על רקע סיפורה של מלחמת טרויה שנמשכה כעשר שנים והייתה עקובה מדם. המחזה, פורש בפני הצופה כיצד זוועות המלחמה אינן מסתיימות בשדה הקרב, אלא חוזרות הביתה עם הלוחמים ומחריבות את חיי המשפחה.

המלחמה לא נגמרת גם כשהיא נגמרת.

ההצגה מתחילה כאשר אגממנון, מפקד צבא היוונים, חוזר כמנצח לעירו, לארמונו ולאשתו ולאחר חגיגות הניצחון, יצטרך אגממנון לעמוד בפני ההשלכות של מעשיו אל מול אשתו.

במהלך המלחמה, נאלץ אגממנון להקריב את בתו, איפיגניה, כקרבן לאלים על מנת שיסייעו לספינות יוון להפליג לקרב וזאת ללא ידיעתה של אשתו, קליטמנסטרה. לאחר שנודע המעשה לקליטמנסטרה, היא מחליטה לרצוח אותו.

קליטמנסטרה שמצהירה כי " שנים הגיתי בהתמודדות הזאת, שורשה בריב עתיק, והנה בא היום" ממתינה לרגע הגדול שלה במשך עשור, רגע בו תממש את נקמתה הנוראה ותמיט קלון על משפחתה לדורות.

אני מאמין שבמלחמה אין אף פעם מנצחים אמיתיים ושהיא משפיעה על חיינו הרבה מעבר לקרבות בשדה הקרב.

אני מודה לאילן גרזי מנהל "בימת הנוער" ולז'ק זרביב המנהל האומנותי, שבחרו להתמודד עם תרבות הרייטינג, הריאליטי ושפה דלה ורדודה, על ידי בחירה במחזאות הקלאסית המייצגת איכות ללא פשרות בפסטיבל הנוכחי.

כולי תקווה שנהנה מקלאסיקה במיטבה.


ג'וש שגיא
במאי "אגממנון".