חזרתי לשניה- מה היינו עושים ללא חגים??! בפתחו של חג שבועות אני מאחלת לכל אלה שבעכו עירי לחוף הים ולאלה שמעברו השני- חג שמח.
בשנה שעברה בית הכנסת שלנו נסע לחגוג את זמן מתן תורה במדבר הקרוב (פאלם ספרינגס)- חויה מיוחדת. המדבר, אור הכוכבים, תיקון ליל שבועות הביאו אותנו קרוב יותר להרגשה אמיתית- כמה שכבר אפשרי במלון 5 כוכבים עם שירות מעולה, בריכות שחייה ואקסקלוסיביות מירבית ליהודים בלבד באותו חג. במדבר העונה הטובה היא בחורף והתמזל לנו שבדיוק בשבועות נפתחה עונת הקיץ החמה ולא היו אורחים אחרים. השנה אנחנו מעפילים על ההר. טוב, אז לא ממש סיני אבל הר בכל זאת. את החג נבלה בהרי סאן ברנדינו ליד לוס אנג'לס. מה שכיף זה שכל הארוחות מוכנות ע"י חב"ד ועקרות הבית לא צריכות לטרוח. החג נתפר למעננו כיון שאנחנו צמחוניים. מחכה לבלינצס ועוגות גבינה!
אגב, שתי מילים על הקהילה שלנו: אנחנו אורטודוקסים מודרנים. מה זה? ובכן, מי שרוצה להתעמק יעיין במישנתו של הרב סולובייצ'יק ומי שלא מוצא לזה זמן יסלח לי על הסקירה הקצרה: קהילה שדוגלת בשמירה על המסורת עם מבט בריא לתמורות בחשיבה. מה אני מקשקשת? אז ככה: למשל בבית הכנסת יש מחיצה אבל התורה עוברת אצל הנשים. אני החזקתי תורה המון פעמים ואף רקדתי בשמחת תורה מחבקת אותה חזק. הקהילה מעודדת לימודי חולין והשגים בתחומים רחבים, לא צרות בנושא לימודי קודש בלבד. ציונות דתית..המוטו הוא העדר בקורתיות. הנשים שמופיעות לתפילה בלבוש הולם, מתהלכות בכל ימות השבוע גם במכנסיים וללא כסוי ראש.
סתם היו לי מילים יתרות הלילה...
עד לפעם הבאה- כל טוב.

היי,

אכן כך, בפתחו של חג השבועות אני מוצאת את עצמי בהכנות של מיני פשטידות ועוגות. מחר אארח את בת דודתי ומשפחתה.
חג נהדר שאני מאוד אוהבת.
נירה,
שמחתי לקרוא את דברייך ולדעת שתכייפו בחג.
חזרתי מהטיול השנתי עייפה מאוד. לא להאמין שהלכנו ברציפות 6 ק"מ ובתוכם טיפסנו על הרים. חזרתי עם התכווצויות שרירים כי אנילא מורגלת בהליכה מאומצת. הבנים בכיתתי הובילו קדימה, ואף סייעו לנו לדלג מעל הסלעים. הנוף היה מקסים: הרבה ירוק בעיניים בין מעיינות נובעים ומפלים משגעים, והמים קפואים........
אה......וגם דיברתי עם אלישבע טהור. היא שמחה כ"כ לשמוע עלייך ומסרה ד"ש. את זוכרת את יסמין, בתה הבכורה. כיום יש לה 4 בנות.
מעבר לכך, who cares מה כבר יכול לקרות, זהו החלטתי למסור את כתובת המייל שלי:
rav720@walla.com ואשמח אם נתכתב.
אאחל לכולם חג שבועות שמח גדוש בגבינות ובחוויות!!!

Looks nice this reminiscing.
You should conduct this conversation in English... :-)
Have fun.

התוכל/י להזדהות? נראה לי שאם הייתה הנאה בקריאה של הדברים בעברית- אין צורך להמשיך באנגלית.
however, if this is going to convince you to take part in this exciting exchange- we could do that as well....just let us know. if, on the other hand, you are in only for the pure joy of reading, i guess we should resume the hebrew so as to let as many people as possible enjoy it.

I was only kidding about the English. However, I will remain anonymous. Thnx anyway.
I'm not into sharing my memories yet. Besides, my uncle Joe advised me not to care too much so... you know...

no problem...
:)
הבנתי...

הציץ ונפגע...!
צפיתי בשידור של חגיגת 5 שנות קיום לעכונט- ונהניתי. כמובן שחייכתי כשיוסי הזכיר אותי ומיד דגדג לי באצבעות לכתוב שוב "כדי לא לשבור לו את המילה", אבל מעבר לזה רציתי לשתף אתכם בתחושת אושר שהציפה אותי למשמע הפרגון הרב לאלברט (שתמיד מופיע בחולצה מעומלנת ומגוהצת למשעי), הצניעות וההתמדה של כל הפועלים בנושא ותחושת ההחמצה שאני לא חלק פעיל בקידום העיר. התמקדתי בשמות של האנשים בשידור, בקולות שלהם, בתוי הפנים, והצטערתי שאני לא מכירה אותם אישית. תודה ממני לכל אלה שתורמים להעשרת האתר. בזכותכם המרחק שלי מעכו מצטמצם ואתם אורחים קבועים שלי (קפה, מישהו?). כל כך הרבה השתנה לטובה בעיר- שמות של גנים ומבנים שאני אפילו לא יודעת איפה למקם אותם גיאוגרפית. לא שהיה לא טוב בעבר, להיפך. היה לי כל כך טוב שבגלל זה אני מכורה לאתר- כדי להתחבר על בסיס יומיומי, כדי שהנשמה תפרוץ בשיר. בכל ביקור יוצא לי להיות שעה קצרה בבית העלמין לבקר את הוריי ואז גיחה חטופה ברחוב בן עמי, וזהו. וכל שנה אני מתחייבת בפני עצמי ש"בשנה הבאה אבלה יותר זמן"- אבל לבד זה לא בדיוק מצליח ויוסי עסוק...בקיץ הנורא "ההוא" יוסי לקח אותי לסיור מהיר בכל המקומות שנפגעו מהטילים. אני רוצה לבקר במקומות חיוביים הפעם, לראות את הצמיחה ולהכיר את העיר מחדש. את השכונות החדשות, את הטיילת המדהימה, את העיר העתיקה...לצרוב את המראות בזכרון ולהתגאות ש:
אני עכואית!!!!!!

היי נירה מה שלומך ?

היי נירה, שלום לכולם......

מוזר, מתעתע ומעניין גם יחד. מיהו האלמוני שכתב באנגלית? skeleton? שלד?! לא נמצא שם יותר סימפטי? זה רווי במסתורין, אבל מוצא חן בעיניי. מזכיר לי את עלילות Gabby And Dabby, זוכרת אותם? אלה שבנגיעת המקל במפה הפליאו להגיע לכל מקום אפשרי. הלוואי וגם לנו הייתה האפשרות כך בנגיעת מקל הקסמים להגיע למיני מקומות. כך או כך זה מרגיש קרוב להיות. בע"ה כשתגיעי ב-6/8/09 אפשר לבקר במקומות מאירים יותר בעיר עכו וכן בעיר העתיקה, בטיילת ובשכונות החדשות. למה לא?
ביום ב' האחרון ביקרנו כיתתי ואנוכי בבית המלון "חוף התמרים". נערך שם מבצע לימודי בהיסטוריה. שהינו שם מ-9:00 עד 16:00, מה שנקרא לימודים באווירה מפנקת. אכלנו שם ארוחת בוקר וארוחת צהריים והיה כיף כמו שרק יכול להיות בבית המלון הנהדר הזה. מה שכן, הפיתוי לצאת החוצה ולהאריך את ההפסקות היה גדול: המדשאות, הים הגדול והכחול, החול הזהוב והשמש המחממת גרמו לכך שהיינו צריכים לרדוף אחרי התלמידים כדי שיחזרו ללמוד וזה היה מתיש...............
אה....שאלתי לגבי משפחת גבאי בבי"ס ואף אחד לא הכיר. אולי אלישבע תדע. היא הבטיחה גם לכתוב בקרוב.
וחוץ מזה...התחלנו במסע של תגבורים ומרתונים לקראת בחינת הבגרות הקרבה בלשון. הזמן דוחק, אך אמצא את הרגעים בהם אוכל לכתוב.
נירה,
האם את מקבלת את כל המיילים שלי?
שבת נפלאה!!!
רוית

איזה מצחיק- לימודים באוירה מפנקת??? ממש לא מזמן, כשהייתי תלמידה בעצמי, היינו אסירי תודה אם הכסא שישבנו עליו לא היה שבור או שחתיכות עץ ממנו לא בלטו וגרמו לרכבות בגרביונים או שריטות ב"פולק'ס"...התורן היה רץ במסדרונות מנענע פעמון מחריד מתים ומצלצל לצאת להפסקה...אני זוכרת חורפים קרים ביותר שהייתי סוחבת תנור נייד קטן לכיתות בהן לימדתי ומכוונת אותו לעבר התלמידים (כן, רגע דומיה להקרבה יוצאת הדופן...)- לימודים בבית מלון? מה עוד צריך לעשות לשכנע את התלמידים להסכים ללמוד? מצד שני- רעיון מדליק. אבל האמת, גם אני לא מסוגלת ללמוד למול הים הכחול.
אני מקבלת את המיילים שלך. תודה!
המסע שלי לארץ מתחיל ביום חמישי הקרוב. יקח לי בערך חודשיים להגיע כי הדרך תתפתל בין שוייץ, צרפת, גרמניה, סין ושוב צרפת..אבל ב"ה כשאגיע- דבר לא יעצור אותי מלבקר בעכו. אני נפגשת עם חברי הכיתה ומקווה להשאר שם לילה כדי לספוג למחרת כמה שיותר.
עיני קלטה שמספר ההתכתבויות בנוסטלגיה (עכואים...) הוא הגדול ביותר. אמרתי לכם להשקיע במניות האלה...רק חבל שרוב הכתיבה היא בין 2-3 אנשים.
העיקר הבריאות והחיוך!
שבת שלווה.

יוהו........נשמע מאלף לתור בין שוייץ, צרפת, גרמניה, סין, צרפת בדרך לישראל. אני מניחה שבשבילך זה דבר של מה בכך משום שאת מכירה היטב מקומות אלה ואחרים.
אני זוכרת סיפורים מעניינים שלך מן העבר על איים מיוחדים בהם ביקרת (אי בשם טיטיקאקה, אם אייתתי נכון, זוכרת?) וגם סיפורים על כיבוש האינדיאנים האומללים. אז זה הרגיש כמו לצפות בסרט זר ומוזר.
מדהים גם איך אני זוכרת קטעי דברים-דוגמת האמן מארק שאגאל ויצירותיו. איך היטבת לתבל ולהפוך כל נושא למעניין מספיק כדי לרצות לפענח כל מילה חדשה.
הייתי רוצה שיותר אנשים יכנסו לבלוג ויכתבו. אני מאמינה שיהיה כך ברבות הזמן.
שבוע טוב!

רוית

אגם טיטיקקה נמצא בדרום אמריקה ולשם עדיין לא הגענו. יכול להיות שהזכרתי אותו בכיתה אבל לא בהקשר לטיולים שלי. אני מקווה שלא נוצר הרושם שכל מה שעשיתי בכיתה היה לספר חויות...אבל זה ממש מעניין כמה השפעה יש למורים וכמה הם צריכים להזהר בדבריהם כי הזכרון של התלמידים ארוך מאאאאוד....
היה לנו סופשבוע מאד אמוציונאלי. הבת שלי סיימה י"ב והיו מספר טקסים מרגשים. אני מוצאת את זה קשה ביותר להשאר שוות נפש למול נאומי סיום, סגירת מעגלים, שלום לחברים...הזלתי דמעות עם כל חיבוק של החברים שלה כאילו אני זאת שנפרדת מהם! לגבי זה סיום של פרק משמעותי בחיי הילדים- היא האחרונה שסיימה תיכון. אני לא מסיעה יותר, לא מכינה סנדויצ'ים, לא הולכת לאסיפות הורים, לא צריכה להתקשר לבית הספר להודיע על איחור או חיסור...בפסיכולוגיה מציינים שכל שלב חדש בחיים הוא משבר- מעין "שבר" של מה שהיה והתחלה של משהו אחר. גם דברים חיוביים בחיים יכולים להיות עצובים. אבל אולי גם הייתי עצובה בגלל דברים אחרים...
רוית, ההורים שלך עדיין גרים בעכו? מה את מרגישה כשאת מבקרת שם? לי תמיד יש תחושה שאני מסוגלת לנגוע בדפיקות הלב שלי כשאני בעיר. החויה כל כך מוחשית שזה מפחיד. אני מנסה להבין למה בדיוק אני מתגעגעת: לילדות המוגנת? לגיל שלא יחזור? לתמימות שאבדה? כמה כאב נסוך בתוך געגוע...
לפני כמה שנים האקדמיה בה אני עובדת פעלה מתוך בנין קטן ואינטימי והבטוי באנגלית "מתפוצצים בתפרים" היה ממש נכון כשגדל מספר הסטודנטים והיינו נתקלים פיזית אלה באלה במסדרון הקטן. לפני שעברנו לבנין החדש והמפואר הדיקן של האקדמיה אמר לי:"תראי שעוד נתגעגע ל"חור העכבר" הזה..." וזה נכון. כי יש איכות מסוימת ודינמיקה ספציפית למקום שלא נחזור אליו לעולם, ליחסים שהגיעו לתפנית, למה שהיה ולא עוד...

I'm here....

נירה יקרה,

הוי, לא לזה התכוונתי. הסיפורים שסיפרת על מסעותייך מסביב לעולם הוו דרך נפלאה, בין היתר, לגרום לנו לעניין בגלל החיות של הדברים. כמובן שמעל הכל למדנו במלוא הרצינות ולימים זה הניב את הפירות.
בעכו אני מבקרת לפחות אחת לחודש, לעיתים אנחנו נשארים שם בחגים אצל הוריי. אין ספק שזו תמיד הפינה החמה, המעודדת, הרגועה. מפלט מהלחץ היום יומי. שם תמיד מותר להרגיש ולדבר על הכל בזכות הוריי הנפלאים שמסייעים בכל עת, מפרגנים ומעניקים המון חום לנכדים. אם אני יודעת מראש שאני אמורה לבקר שם באחד הימים זה תמיד מלווה בהרגשה טובה. אם אני מתרגשת לפני כן? לא, לא הייתי אומרת, זו הרגשה נעימה כמו לפני יום כיף. עם זאת, כאשר אני מבקרת בשכונה הישנה בה גרנו לפני 30 שנה בערך זה בהחלט מרגש. בא לי כל כך לטפס במדרגות לקומה הרביעית ולדעת מי גר שם עכשיו. בכל פעם שאנו עוברים דרכה אני מסמנת לנועם, בני הבכור, שזהו המקום בו גדלתי בשנות ילדותי הראשונות. חוויות נפלאות זכורות לי משם: יחד שלוש חברות ילדות שחקנו במחבואים, בגומי ובקלס. נהגנו לאכול יחד ארוחות ערב ולעיתים בחדר המדרגות ליד הדלת, איך תפסנו את פרות משה רבנו ושחקנו בגוגואים, אז זה היה דבר גדול, ומי בכלל הסכים לנו להשאר ערות עד 21:00 בערב? נהגנו להתגנב כדי להצליח לראות מה משדרים בטלוויזיה בשעה מאוחרת, למי הייתה אז טלוויזיה בחדר או מחשב?
אני בהחלט מתגעגעת לרגעים הקסומים הללו של ימי הולדת, ערבי כיתה מתוקים,סרטים ישראליים (סרטי ה"בורקס" הבוסריים) ואת קולה האדיר של הזמרת עפרה חזה, ז"ל שהייתה אז בתחילת דרכה. אני זוכרת צבעים, טעמים, קולות. זה מדהים........
שמחתי לקרוא שבתך סיימה לימודיה בתיכון. אאחל לה הצלחה רבה, הגשמה ונחת בהמשך דרכה. אין ספק שאנו, ההורים, חלק מתהליך זה, ואכן זה מעורב גם בעצב מסוים, אך אנו תמיד ובכל תחום עם הפנים קדימה לעתיד, ליעד המאתגר הבא.
אין לי מושג אם תבחיני בדברים שכתבתי. אני מניחה שאת באחת המדינות המרוחקות, הי שם כחלק מהמסע. איך מזג האויר? ובכלל איך זה מרגיש?
תהני מכל רגע!