עדיין ישראלית מעבר לים- אבל הפעם זה הים התיכון. מרגיש קרוב יותר לארץ.
טוב, אני לא כל כך אי שם. פריס נחשבת למרכז העולם בפילוסופיות של אנשים מסוימים. אני מתלהבת מהעיר כל פעם מחדש אבל לא מאבדת את הצפון. מזג האויר סימפטי להפתעתי- כבר היו לי קייצים כאן שהיו קרים כמו חורף. לפני שנתיים ירד ברד בחודש יולי! כבר ביקרתי בשוק המפורסם ברחוב מופטר (למי שמכיר...) וריח הבגטים והקרואסונים הטריים על הבוקר, קריאות הסוחרים המרוקאים המכריזים על דובדבנים במחיר רצח, יושבי בטל בבתי הקפה עם הכיסאות המופנות לרחוב וה"סרפתית" בכל מקום בהחלט מכניסים אותי לאוירה של חופש. רגע, זה לא נשמע כמו נתניה??? אופס...
בעוד כמה דקות נצא לדרך- כן, שוב. רכבת מהירה לציריך בשוויץ. לבעלי יש כנס מקצועי בעיר ואני אנסה לבקר בסביבה. לפני "מלן תלפים שנים" (צריך לקרוא את זה בהגייה נכונה) הייתי בציריך והחלטתי על המקום ש"ממש לא צריך..."- נראה אם העיר תתן לי סיבה לחשוב אחרת.
אני אופטימית...כשאחזור משם אספר חויות. ובנתיים שבוע טוב, עכו!

נשמע נהדר-מזג אויר סימפטי. כאן, בארץ חם מאוד, עדיין לא חם כפי שיהיה ביולי-אוגוסט, אך בכל רגע מחפשים מפלט מן החום תחת חסות המזגנים. כבר הולכים לרחוץ בים או בבריכה ונהנים מפירות הקיץ.
בין היתר נשאבתי לתוך העבודה הסיזיפית של בדיקת בחינות המגן, הכנת תעודות סוף שנה והזמנת הורים, אם צריך. שלשום חשבתי שאני נדבקת לכסא: כ"כ הרבה מבחנים והערות. זה היה מלווה ברצון חזק לבדוק הכי טוב והכי מהר, מה שחייב אותי לשבת מ-11:00 בבוקר עד 24:00 בלילה עם הפסקות קלות.
מקווה שנעים הי שם בציריך ובכלל..
שלחתי גם כמה מיילים נחמדים.
Have agood time

פרות. בקבוצות קטנות וגדולות.בתוך המרחבים הירוקים, השדות הפסטורלים והכפרים הקטנים הפזורים פה ושם. נוף כל כך רגוע ומרגיע נשקף מחלון הרכבת. אנחנו בדרך לציריך והתנועה העדינה של הרכבת והשקשוק המחושמל של הגלגלים משרים עלי מוזה לכתוב. מאחורי יושבות שתי נשים מבוגרות שמדברות בגרמנית. אחת מהן התחילה לדבר כשהרכבת יצאה מהתחנה בפריס ולא הפסיקה לדבר גם 5 שעות לאחר מכן כשהגענו לציריך. היא לא עצרה לנשום אפילו לרגע. מוני הציע לתת לה סנדויץ' שהכנתי לנסיעה כדי שתסתום קצת- אבל פתאום הקול שלה השתנה והבנתי שהיא בעצם מדברת עם סנדויץ בפה. ולא סתמה...ואז זה הציף אותי. הרעד בבטן, של לשמוע גרמנית על אדמת צרפת. וזה החזיר אותי לזמן ארור בו הטנקים הגרמנים דהרו לכיוון פריס והפריעו את השלווה הירוקה הזאת. ונעשה לי קר. מאד. כי מה שקרה כאן הכתיב את מה שקרה מעט לאחר מכן בקצה השני של אירופה ושינה את מהלך החיים של ההורים שלי. אבא שלי שעישן כמו קטר כדי לשכוח ובגיל 66 הפסיק לעשן ולנשום ואמא שלי שבקושי שרדה 6 שנים נוספות בלעדיו. ואני שחייתי עם השואה בתוכי ולא העזתי לנגוע בה, נוסעת במקומות שהירוק מכסה את האדום שנשפך ואת חותמות המגפיים שרמסו, יודעת שעלי להיות גאה כיהודייה וכישראלית ועלי לראות שעכשיו יותר טוב אבל קצת קשה לי כי הדמעות מערפלות לי את הראייה.
והרכבת מאטה לתוך התחנה של שטרסבורג. השלטים בצרפתית מעורבבים עם שלטים בגרמנית- אחרי הכל, זו עיר על הגבול, והפרלמנט האירופי יושב כאן. חבל אלזס לוריין.חסיד מזוקן עם שטריימל שחור חולף ליד החלון על הפלטפורמה- יש כאן קהילה יהודית פורחת.
עכשיו הגרמנית של זו מאחורי מתחרה על הבכורה עם ההודית של זו שלפני. בלניג, בלינג פרתינג...אני מנסה להתרכז בספר "אשת חיל" של ליהיא לפיד. ממולץ. אפילו לגברים.
הרכבת שואטת לכיוון באזל- מהר, כי צריך מדינה ליהודים..."אם תרצו..."
ברכבת מודיעים על התחנות הבאות בשילוב מנגינת קסילופון אבל אנחנו כבר בשוויץ, אז למה לא שומעים את הקונדוקטור פוצח בשירת יודל להי הו...?
לעצום את העיניים ולדמיין שאני ברכבת מת"א מרכז לעכו. בקרוב!

תאור כל כך אמיתי של הדברים. מדהים איך את מטיבה לתאר את תמונות הנוף עד כדי כך שאני יכולה להרגיש כאילו שם (את יכולה לחבר איזשהו רב מכר מרשים, לא?). אכן יש גם חיים אחרים, רגועים ושלווים. בא לי להימלט לשם, לשדות הירוקים שתארת, רחוקה מהכל: מהתעודות, מבדיקת המבחנים ומהמרדף התמידי אחר תלמידים. פשוט להניח ראש על כרי הדשא הגדולים ולגעת ברוח ובירוק הבראשיתי. חשתי הזדהות עם התרחיש הידוע של כאלה שלא יודעים לשתוק במהלך נסיעה-נדמה כאילו רק הם קיימים עלי אדמות, מה שמלווה תמיד בצעקנות ובחוסר התחשבות. פה מי שדומיננטית, בעיקר, היא השפה הרוסית. אני תמיד משתוממת איך זה שאנשים מסוגלים לדבר כאוות נפשם בטלפון הנייד בעוד הם במחיצת אחרים, בין אם זה במונית או ברכבת, ואני שכל כך אוהבת להתנמנם ולהיכנס אל תוך השקט וההרהורים שלי במהלך נסיעות לא יכולה לסבול זאת. זכור לי בהיותי סטודנטית שלעיתים נאלצתי לנסוע במונית ואיך שזה הרגיש רע: בחילות של בוקר שנגרמו בגלל שאיפת הגזים הרעילים בואכה חיפה, ואלה המהולים בכאבי ראש מאותן שיחות שרציתי או לא, שמעתי וכרסם בי הזעם.
לחשוב שמרחק של זמן יכול להקהות את החושים ואת הרגשות. התקופה הנוראית ההיא באירופה לא תישכח לעולם וגם הנוף הרוגע והשלו לא ימחק אותה מזכרוננו. עדיין קשה להאמין שדבר כזה ארע בתולדות האנושות אם כי האיום מרחף לו בצורות שונות ומשונות ויש מי שתמיד ישמח לזרות עוד פחד, דוגמת היצור אחמדיניג'אד.
הספר "אשת חיל", ספר טוב. כשקראתי אותו חשתי הרבה אמפטיה וחיבור למי שאנחנו, נשים. ספר שמעמיד במרכזו את האמהות, את השקרים ואת המוסכמות המקובלות באשר לתפקידה של האישה במשפחה. אני בכלל חושבת שנשים הן הן המין החזק: אנו שצריכות להיות אוזן קשבת, לדאוג, לסדר, להרגיע, להיות שם בשביל כולם. זה אולי ישמע מוזר אבל אפילו להרגיש לא טוב זה משהו שלא יכולתי להרשות לעצמי, יתכן שזה בגלל האחריות הגדולה והידיעה שישנם כל כך הרבה אנשים שזקוקים לך. זו תחושה מתישה. רק כשאני מניחה את הראש בלילה על הכר, אני יודעת שעכשיו זו אני עם שקט בשבילי.
ספר נוסף שכתבה ליהיא לפיד עוד לפני הוא הספר "סודות ששמרתי בבטן", אף הוא מומלץ בחום (שמעתי מחברה). בטח אקרא בקיץ, בחופשה.
פה אצלנו יום שישי. חזרתי מותשת מיום חלוקת התעודות. פגשתי בטקס הסיום את יפית. היא אמרה שנכנסה לאתר, אך עדיין לא יצא לה לכתוב. לקחתי את מספר הנייד שלה, ובאוגוסט בע"ה תשמח גם היא להיפגש עמך.
התמקדי בהווה ובדברים הטובים שהם חלק נפלא מחייך. אין שום טעם לתת לזכרונות כואבים לצוף למעלה, אם כי, אני יודעת, זה לא בר שליטה, זה פשוט צץ. בלי ותהני,
שתהא זו שבת נפלאה!!!

הרכבת שואטת לכיוון באזל- מהר, כי צריך מדינה ליהודים..."אם תרצו..."
ברכבת מודיעים על התחנות הבאות בשילוב מנגינת קסילופון אבל אנחנו כבר בשוויץ, אז למה לא שומעים את הקונדוקטור פוצח בשירת יודל להי הו...?
לעצום את העיניים ולדמיין שאני ברכבת מת"א מרכז לעכו. בקרוב![/quote]


הרכבת שועטת לכיוון באזל

תודה- מן הסתם עדיין בג'ט לג...לא היה לי שאר רוח לחשוב על איות. אז אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר???חחח...

איפה היינו? אה...בציריך- טוב, בהחלט צריך...לבקר שם, זאת אומרת. רחובות יפים ואלגנטיים עם חנויות יקרות של גוצ'י, פראדה, לואי ויטון...אגם צלול ויפה, אוניברסיטה שלמדו בה ניוטון, דה וינצ'י, איינשטיין ומיכאל אנג'לו ומסעדה צמחונית העתיקה ביותר באירופה.כשיוצאים מחוץ לעיר מתגלים המראות הטיפוסיים לשוויץ, אלה שנוזלים דבש מרוב מתיקות. אני לא רוצה לספר על הירוק האינסופי שמכאיב בעיניים, האלפים האדירים שמתנשאים מעל כפרים ציוריים, אגמים ונהרות, שוקולד מטמטם וגבינות במאות סוגים. שעונים, שעונים וגינות מטופחות ושעונים. או, כבר אמרתי...אני אספר על מה שאין:
אין ים.
אין עוני.
אין קסאמים וקטיושות.
אין הוריקנים ושריפות ורעידות אדמה.
אין נקיפות מצפון על זה שסירבו לקלוט יהודים בזמן מלחמת העולם ה 2.
אין דגים באגם הכי עמוק כי הוא נקי מדי. (???)
אין ביקורת על הממשלה כי שוייץ מתהדרת באוכלוסיה שמאשרת ב 100% את חייה.
אין כלות מקומיות לאיכרים ולכן הם מייבאים כלות מהפיליפינים.
אין להם פתרון לבעיית האלפים שצומחים כל שנה ב 2 ס"מ.
רחמנות על הצרות שלהם...
גם ביקור בליכטנשטיין- שהשם שלה ארוך יותר מאורכה בק"מ-מלמד שיש בעולם בועות שלא ברור איך הן מתקיימות ולא מתאדות. מישהו זוכר איך "ירדו" על אנשים שהשקיעו כספם בואדוז?4X14 ק"מ של בנקאות! אה, גם טירה שמשקיפה על הכסף הנכנס.
ואת היידי בת ההרים זוכרים? אחרי טיפוס קצר בהר מגיעים לביקתה המוכרת מהסרט, עולים לחדר שלה, יושבים במטבח, מציצים לחצר ומשחקים עם העיזים.כמה כיף לטייל בתוך הספר.
הכלב המקסים שלי בא מהאיזור הזה- הרי הברניז (יונגפראו) אני נוסעת לצלם את מוצא השושלת שלו- ביקור שורשים. בסגנון "פה קבור הכלב..."

רוית, אני שמחה שאת שותפה לרושם שלי על הספר. כנראה שהתחושות הן די אוניברסליות. אני אחפש את הספר השני.
בהצלחה עם כל מה שכרוך בסוף שנה.

חלום של ממש -

למצוא את האושר שבטבע
ביופים של ההרים
בשלוותו של הים (אם ישנו)
למצוא את האושר שבידידות
בשמחה של עשיית דברים יחד
בשיתוף ובהבנה...
למצוא את האושר שבך פנימה
במעלותיך ובהשגיך
למצוא אושר
בכל דבר
אשר
את
עושה
סוזן פוליס שוץ

רוית,
יופי של שיר. המשוררת לא מוכרת- אבל המילים מתאימות לחוויות.
תודה על ה"קצרים" עם המגמגמת. אני עדיין צוחקת...! פעם אחיינים שלי היו שולחים באופן קבוע- כי הם יודעים שההומור הישראלי קרוב לליבי. מזה הרבה זמן הפסיקו ואני אפילו לא מעורה בסלנג החדש. אני זוכרת שאחד מהם הצחיק לאללה: זה היה עם אותה אחת מהמגמגמת (שאת שמה אני לא יודעת) - היא ישבה עם חברה וכל הזמן הגיבה ב"די!" לדברי החברה. היא באמת התכוונה לדי מספיק...צחקתי שעות...
קצת תרבות פריסאית:
אתמול התקיים ברחבי העיר פסטיבל המוסיקה. בכל פינת רחוב, כל כיכר, כל גשר וכל בניין משמעותי כמו הפנתיאון, נוטרדאם, האייפל- היו להקות ששרו ונגנו מוסיקה מגוונת. בקיצור, כל העיר צהלה ושמחה עד השעות הקטנות של הלילה. ממש כיף. ליד כמה מחנויות המכולת הייתה מוסיקה ערבית. לרגע התבלבלתי...כל העיר רעש אחד גדול אבל שמחה אמיתית- אין להם מעצורים, לצרפתים. רוקדים ולא עושים חשבון לאף אחד. הרובע היהודי- או יותר נכון לומר- רחוב היהודים, רו דה רוזייה, היה מפוצץ! התור לפלאפל השתרך מאות מטרים.
מחר אנחנו נוסעים להידלברג בגרמניה. לבעלי יש כנס קצר ואני אטייל עם הבנות ועם חברה שגרה שם. בטירה הייתה משפחה מלכותית שאחר כך יצרה קשרי נישואין עם בית המלוכה האנגלי. נדמה לי שאלה הוינדזורים...הסטוריה ואני לא ממש מתחברים. גם ההסטוריה שלי עצמי די בערפל...לא זוכרת תאריכים.
אני לא לוקחת מחשב איתי ולכן לא אוכל לענות בהקדם אבל אני כאן בחזרה ביום חמישי בלילה ואשמח לשמוע ממך וגם לספר חויות. אני מארחת חברים מלוס אנג'לס ליום שישי בערב. איזה לחץ- המטבח בדירה הזאת קטנצ'יק ואין לבעל הדירה כלים רבים. אצטרך להיות מאד יצירתית...
א-ביינטו! (בקרוב...)

שמה קרן מור. שחקנית טובה ומצחיקה מאוד. נדמה לי ששמעתי מתישהו שהיא נחשבת לאדם רציני מאוד בחייה הפרטיים. נשמע תלוש מן המציאות כי היא כזאת מופרעת... פעם הייתה חברת החמישיה הקאמרית. המשחק שלה טוב משום שהיא מחקה באופן יוצא מן הכלל סיטואציות מציאותיות ומתבלת אותן בגרוטסקיות. היא לא בוחלת בשום אמצעי ולפעמים זה כרוך גם בפרובוקציות, אבל זה מה שתורם לחיות ולעניין בקרב הקהל. אני אוהבת גם את הז'אנר הזה ממש כמו שהתחברתי בשעתו ליצירות של חנוך לוין, ז"ל.
חוץ מזה.............הצטננתי כהוגן. לא להאמין שכל כך חם בחוץ והאף שלי לא מפסיק לדלוף, מה שמלווה בכמויות ענק של התעטשויות ובערימות על גבי ערימות של מגבונים לחים. כנראה שזה בגלל קור המזגנים והמעברים התכופים Up and down מן החום אל הקור ולהפך. אפילו הכנתי מרק פטריות!
אני מתרשמת שפלאפל הוא מצרך נדיר ברחובות פריס. שיבואו לאכול מהפלאפל העכואי. יש ממנו בשפע, טעים מאוד ולא צריך לחכות בתורים כאלה ארוכים.
נירה,
מקווה שהסתדרת עם ההכנות לקראת הארוח. במקרים כאלה, פשטידות הן רעיון טוב גם מזון בריאות וגם גוון נוסף לארוחה. לאחרונה נפגשנו כל צוות המורות בביתה של אחת הבנות. כל אחת הביאה משהו. היו על השולחן פשטידות מכל מיני סוגים, סלטים, הכל על טהרת הירקות וזה היה נהדר. בסוף עוד התקנחנו בעוגת אגוזים. הייתה שם פשטידת בצל מדהימה. אשלח אלייך את המתכון במייל. מה שכן, היא כוללת כוס חלב, אז אולי במקום אפשר להוסיף משהו אחר, או לחליפין לארוחת יום המחרת, בשבת.
שבת נפלאה!
נ.ב.
יפית שאלה אם אוכל למסור לה את כתובת המייל שלך. מאשרת?

הוי, MY GOD
רק עכשיו ראיתי - מייקל ג'קסון מת!!!

תודה על המתכון- את ההודעה שלך ראיתי רק לאחר שערכתי את הקניות- אז זה יחכה להזדמנות אחרת. אבל אנחנו צמחוניים וזה ממש מתאים לי.
הגענו מאוחר אתמול בלילה מגרמניה. היה ממש נחמד. היידלברג מקסימה ובנוסף בקרנו בעיר הקרובה- שפייר. הייתה שם קהילה יהודית מהמאה ה 12 לספירה! אפילו רש"י היה שם. נשאר המקווה ושרידים מבית הכנסת. ניסיתי לדמיין את היהודים של אז- את הלבוש, את החיים שלהם...אני תמיד נסחפת לדמיונות וכנראה נראית הוזה...החברה שלי מהיילדברג הייתה צריכה לשאול אותי כמה פעמים אם הכל בסדר...גם בהיילדברג עצמה טבעתי בדמיונות שקשורים לספר שקראתי ואני לא מסוגלת לזכור את שמו- אולי תעזרי לי? הדמויות בספר הן בגרמניה שלפני המלחמה: אישה שבוגדת בבעלה עם בחור סוחף שלבסוף עולה לפלסתינה ומשתקע בתל אביב והיא ומשפחתה אחריו ולימים הבת שלה מתחתנת איתו ללא ידיעת אף אחד מהגיבורים מי הוא מי...בכל מקרה, הבגידות שלהם התרחשו בהיידלברג והמלון וגדת הנהר מתוארים בספר. אז אני צועדת לי שם ונתקעת מול המלון ושוקעת בדמיונות...
הבת שלי וחברתה עזבו אותנו בהיידלברג ונסעו לברלין. זו עיר מעניינת מאד מבחינה הסטורית. הייתי שם לפני שנה ולא הפסקתי לשאול שאלות על המעבר מעיר חצויה לעיר מאוחדת. קבלתי תשובות שלא ציפיתי להן.
מבינה אותך לחלוטין עם הנזלת- יצאתי לטיול חולה. אני תולה הכל בחיסונים המטורפים שלקחתי בגלל הנסיעה הקרובה לסין. אחד החיסונים גרם לי לתגובות קשות ביותר- כאבי ראש מסיביים ותעוקה בחזה (חשבתי שחטפתי התקף לב!)- הרופאה כעסה שלא הודעתי לה בזמן על התגובות וצוותה עלי להפסיק מיד עם הכדורים. אבל החיסון הטבעי של גופי נחלש כתוצאה וחטפתי נזלת שלא עוזבת אותי כבר כמה שבועות...ביום חמישי הבא אנחנו טסים לסין. מקווה לצבור חוויות.
מאחלת לך החלמה מהירה.
אפרופו ספרים- אני קוראת את "מישהו לרוץ איתו" של דוד גרוסמן ועירנו עכו מוזכרת שם!!! אמנם לא בקונוטציות חיוביות...
סוף עצוב למייקל ג'קסון. חיי סערה. הוא "התחרפן" (ככה אומרים?) לגמרי. ברדיו לא השמיעו שירים שלו המון שנים- לא ידעו איך לאכול אותו. ללא ספק הוא היה אגדה ולעולם לא ישכחו את התרומה שלו לעולם הפופ.

טוב, צריך להמשיך לבשל- אני מכינה ארוחה מרוקאית! קוסקוס, נסיכת הנילוס , גזר מרוקאי...באה לאכול? מקווה שהאורחים שלי אכן יגיעו- הם בדרכם מאיטליה ולא ענו לסלולרי...חסר לי שלא יגיעו- המקרר כאן כל כך קטן ואין מקום להרבה אוכל...
ובהחלט את יכולה להעביר ליפית את המייל שלי.
שבת שלום לכולם!

בהחלט מעורר סקרנות הספר שקראת. האם זכורים לך שמות הדמויות? מי המחבר/ת? אשמח לברר וגם לקרוא.
סיפרת על היידלברג, אין ספק שזו נחשבת לפנינת ימי הביניים. באשר לברלין, היא תמיד מעוררת בי זכרונות מצמררים ולא רק בהקשר לסיפור השואה, אלא גם בהקשר לספר שקראתי לפני יותר מ-20 שנה: "אני כריסטיאן .פ." ספר ישן נושן, שתאר את סיפור הדרדרותה של ילדה-נערה לתוך עולם הסמים והזנות, סיפור אמיתי שארע באחת משכונות המצוקה בברלין. אני זוכרת גם את התמונות בספר-תצלומים של גורדי השחקים, בתים ענקיים ומפלצתיים. לא להאמין שאנשים גרים שם. שכחתי את שם השכונה הנוראית הזו. זכורים לי גם תצלומים של תחנת הרכבת, של המועדונים שם ושל גן החיות. היות שמדובר באוטוביוגרפיה, סיפור חי ואמיתי, מעניין אותי לדעת מה עלה בגורלה של אותה ילדה-נערה: האם היא שרדה מאז נגמלה? מעניין בת כמה היא צריכה להיות היום אם בכלל היא חיה. בסוף הספר נכתב שהוריה שלחו אותה לגמילה אצל קרובי משפחה באחד מן הכפרים בגרמניה. בזמנו זה היה רב מכר שזעזע את העולם, ואני זוכרת את עצמי, נערה כבת 14 בערך מתגנבת לחדרה של דודתי ובכל פעם קוראת עוד קצת. מין תחושה של "מים גנובים". ידעתי שהספר לא מיועד לי, ובכל זאת הוא חשף בפניי עולם כל כך שונה ממה שידעתי והכרתי והייתי צמאה לדעת על העולם שמחוץ לחממה שלי. בזמנו אפילו היה סרט שמישהו ביים ע"פ הספר.
לגבי הספר "מישהו לרוץ אתו", אני ראיתי את שלושת חלקי הסדרה שביימו ע"פ הספר. נחמד, אך לא עמוק כמו הספר. גם יצירה שהשאירה חותם לאורך זמן, ואגב כך, רגישה ורגשנית שכמוני יכולה לבכות בקלות מספר או מסרט טוב. היום ראיתי את הסרט "מכתב בבקבוק" בככובו של קווין קוסטנר ופול ניומן. עצוב, עצוב כל כך שאי אפשר החה שלא להזיל דמעה.
סיפרת על ארוחה מרוקאית שהכנת, נשמע טוב. גם אנחנו אכלנו את נסיכת הנילוס, אך קוסקוס אורגינל אני לא יודעת להכין, אז אני מכינה את אלה מהשקיות. גם טעים. מקווה שהיה נחמד עם האורחים.
הבנתי שמייקל ג'קסון נפטר מדום לב, אבל בעקבות מה? זה קשור לאחד מן הניתוחים שעבר? מסכן, דווחו על כך שבסוף ימיו נפטר גם חסר כל.
מסרתי ליפית את כתובתך. כתבי לי אם היא יצרה קשר.
שמרו על עצמכם וכייפו בסין!
מחר תתקיים בחינת הבגרות בלשון והבעה וגם אני במתח- בשורות טובות בע"ה...

נדמה לי ששם הספר הוא "רומן משפחתי" או "סיפור משפחתי"?
קרובת משפחה ניסתה לעזור לי.
גם אני ראיתי את הסרט מכתב בבקבוק. לא נשארתי אדישה לכאב החד. הסרט עשוי היטב, מבטא את חוסר האונים כשאנשים שנכנסו לחיינו בצורה מקרית והצליחו לפרוט על נימים רגישים, נעלמים לבלי שוב.
קראתי ספר נוסף של דוד גרוסמן "אישה בורחת מבשורה". המסר של הספר מתחדד לאור הטרגדיה שהסופר חווה. ממש בכיתי בקול- על כל החיילים, על חוסר התכליתיות, על אמהות שמתמודדות עם חרדות עמוקות כל כך ועל אובדן שמותיר ריק...
האורחים נהנו- למרות שגם הקוסקוס שלי קפץ מהקופסה- ולמחרת אפילו טיילנו 6 שעות ברגל- פעילות מאד שיגרתית בפריס. ותמיד מוצאים פינות חמד חדשות למרות שהיינו כאן כל כך הרבה פעמים. למשל אתמול, מוני ואני טיילנו באיזור הבסטיליה וכיוונו צעדינו לעבר בית כנסת שתמיד רצינו לראותו מבפנים- אבל תמיד היה סגור. ואתמול היו שם 2-3 חתונות בסרט נע וחשבנו שזו הזדמנות להכנס. המאבטח החצי ישראלי אמר לנו להתגנב בין החתונות ועוד אנחנו עומדים בפנים ומצלמים, המוסיקה התחילה והמשפחה והכלה פתחו בתהלוכה לכיוון החופה! כולם לבושים כאילו יצאו מקטלוג של ורסאצ'י ואנחנו בג'ינס...נשארנו תקועים. זה היה דיי מביך. מזל שעמדנו כי המנגינה- למילים מהמסורת- הייתה של "התקווה"...הזוג הצעיר ישבו בכורסאות מתחת לחופה- אף פעם לא ראיתי דבר כזה. טוב, לעמוד שעה על עקבים דקיקים עד שהרב מסיים נאומים...התגנבנו בשקט ויצאנו לרחוב הראשי ושם קרצו לי הבגדים החמודים בחלונות הראוה- מי יכולה להשאר אדישה? אבל ההפתעה הייתה שכל החנויות בבעלות של יהודים- הם עונים בעברית לצרפתית השבורה שלי. לפני כמה ימים הופתענו גם כן כי מסעדה/ קפה ליד הדירה שאנחנו כבר שנים נהנים מהלחם המגוון והריבות הביתיות שהם מגישים- היא בבעלות של ניצן ואמא שלה שושנה מקיבוץ רגבים! ולא ידענו...
האם את כבר בחופש? ואיך עברו הבחינות?
אין ים במעלות, אבל תשמעי על פתרון מקורי שעירית פריס חשבה עליו: מביאים את החוף לעיר! באמצע יולי הם סוגרים קטע ארוך לאורך גדת הסיין הימנית ושמים חול, סככות, מיטות שיזוף, בריכה, משחקי כדור, משפרצות ( לא יודעת איך לומר את זה...), גלידריות. לא יאומן. הפריסאים ממש מפונקים.
יפית כתבה לי- ממש חמוד. אני מחכה בקוצר רוח להפגש עם כמה שיותר חברה' באוגוסט.
יום נעים
stay cool...

אגב, אני לא יודעת למה כשאני כותבת "להתגנב" או "להתחמק" זה יוצא "להתלקח" לאחר שאני שולחת את זה....מעניין איך זה יצא הפעם וכיון שאני מאמינה ששוב זה ישבש את הכתוב אכתוב באנגלית למה התכוונתי:
sneak out
התוכנה לא אוהבת את המילה הזו...