כל כך נכון מה שכתבת ומעוגן באופן הכי אמיתי במציאות היומיומית שלי. זה באמת כך-אני מסוגלת לטחון ולהתכרסם במחשבות אינסופיות על מקרים לא נעימים שצצים, וזה לא נותן לי מנוח. יש מי שיאמר רגישה ורגשנית מדי, אבל איך אפשר שלא לדוש בעניין כל עוד הוא לא נפתר ולא נרפא? אולי זה גם עניין של גיל. אימי נוהגת לומר שברבות הזמן הגיעה למסקנה שהחיים גם ככה קצרים כל כך, אז למה לקחת ללב? לא שווה. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות. אישה חכמה אחת אמרה לי פעם שלהיפגע ממישהו זה עניין של בחירה: אם בחרת להיפגע, תיפגע ואם לא, אז לא. קשה לי להזדהות עם האמירה הזו. גם אם אני רוצה אחרת זה לא בר שליטה. קשה לי לשתוק. אני לא מסוגלת שמשהו יפריע לי ולא אוכל לדבר עליו, לשתף ואפילו להטיח באסרטיביות. תהרגי אותי, לא יודעת איך יש כאלה שתמיד שלווים ונינוחים ועושה רושם ששום דבר אבל שום דבר לא מפריע להם. שמים "קצוץ" על הכל. גם זה קיים. איך? לא ברור לי, והתשובות האלה שלהם: "נו מה, אם אני אלחץ או אתעצבן, זה יעזור לי?" מה שנכון, ובכל זאת איך הם יכולים? סיפרת על הכלב שאת מגדלת. גם אצלנו בבית מתגורר "בוני", יצור שבהתחלה היה לי מאוד קשה לקבלו. יום אחד בעלי חזר הביתה עם פקעת צמר חומה לבנה וראיתי את הקטנצ'יק מתוק ויפה להפליא. הילדים התלהבו מאוד ובעלי אפילו יותר מהם. בהתחלה זה היה סיוט להרגיל אותו לעשות את הצרכים בחוץ. מתוק, מתוק, אבל היו דברים שקשה היה לי לקבל: השערות שהשיר בכל מקום, דלת הכניסה ששרט וקילף והנביחות שקידמו כל אורח שבא (כזה קטן ולא פוחד משום דבר). עם זאת, הילדים דאגו לו וטפחו אותו. זה תרם להם המון. אני חושבת שבזכות זה דור לא פוחד מבעה"ח. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהבית. הללויה............איזה כיף............ סיפרת שתגיעו לעכו ביום ד', 5 באוגוסט. אשריין את התאריך הזה אחה"צ ובוודאי שארצה שניפגש היכן שתרצי. עד אז אדבר גם עם יפית, ואם תוכל, בכיף שתצטרף גם היא. מעבר לכך, אתם מוזמנים אליי הביתה. נשמח מאוד אם תגיעו ותלונו אצלנו. תאמרי לי מה אתם אוהבים ואכין. יש לי קומה פנויה למעלה, חדר גדול עם מזגן, טלוויזיה, מה שתרצו. אני מבטיחה לנקות היטב את הקומה ולהכינה עבורכם. נירה, באמת מכל הלב, הרגישי חופשי. סוף, סוף תהיו כאן בצפון אז הנעימו את זמנכם הכי שאפשר! אח"כ זה כבר לא בעיה ואם נוח לך יותר, אוכל להביא אותך לעכו לפגישה עם החברים. היום אקח את דור לתאטרון בובות. הוא בטח יהנה, לא?
|
|