אין ספק שהדברים העולים כאן באתר מעניינים ומי שבאופן משמעותי תורמת לעניין היא נירה שמשתפת בסיפורים מיוחדים, לא מכאן. הייתי רוצה שעוד אנשים יכנסו ויכתבו. זה יעשיר ויוסיף מיני גוונים מעניינים נוספים. יש כמה שביקשתי מהם להיכנס לכתוב, אך טרם עשו זאת. אין לי מושג מדוע, אך אני מאמינה שברבות הזמן יצטרפו עוד אנשים. עכואים, איפה אתם? טוב, לא כולם נמצאים עכשיו ב"חופש הגדול", ובכל זאת, יש אמצעי כזה נהדר שמאפשר לדעת, לשאול, לשתף אז למה לא?
נירה,
איך מזג האויר שם?
באיזור שלנו די נעים. יש בריזה נעימה לאורך היום והילדים משתעשעים במשחקי מים, מה שכן כשאנו מגיעים לעכו הלחות הורסת........כי אז אני מרגישה כמה קשה לי לנשום.
האמת שבקייצים הקודמים הספקנו לנסוע לטורקיה ולדרום ספרד (מקסים שם), אך השנה החלטנו להשאר עד שהילדים יגדלו קצת. אין לי כוונה להשאירם כאן. פשוט לא אוכל.
תאמינו או לא, מוקדם בבוקר אפילו הספקתי לשטוף את הרכב. בגלל מצוקת המים נעזרתי בשני דליים מלאים. מי היה חושב על זה בכלל ולמי היה זמן בימים אחרים? החלטתי הפעם לא לקחת אותו לשטיפה באחת מתחנות הדלק מכיוון ששם הם לא ינקו את הרכב מבפנים, אז עשיתי זאת, ותענוג לראות אותו עכשיו. יאללה ועכשיו לים.....
נהיה בקשר.........

סין ממשיכה לרגש אותי. החומה, שתמונות שלה הן מראה כל כך נפוץ, באמת מדהימה כשנמצאים עליה. איזו עוצמה. תנאי השטח ממש לא פיקניק ואלפי פועלים קיפחו חייהם במהלך הבנייה. הם נקברו בתוך השכבות של האבנים ומכאן הכנוי של החומה כ"בית הקברות הארוך בעולם".
היום אנחנו במחוז יונן- הייתה בסביבה רעידת אדמה ביום שישי- בעיר ליג'יאנג. המחוז ידוע בריכוז גבוה של מיעוטים וממש חגיגה לעיניים לראות את התלבושות המסורתיות המגוונות. המיעוט הגדול הוא נאשי ויש להם מנהגים יוצאי דופן. המורה הרוחני נקרא דונגבא והוא מומחה בכתב הציורים. עלינו להר השלג שהם סוגדים לו- גובה 4680 מ'ר והצטיידתי בבלון חמצן אישי וחפיסת שוקולד להלחם בכאבי ראש של מחלת גבהים. ושוב היינו המערביים היחידים בתור לרכבל וכווווווולם הסתכלו. אולי על הנמשים שלי...אבל נחה עלי רוח שטות והשקתי את בלון החמצן שלי עם זה של ילד קטן ואמרתי לו "קמפיי" שזה לחיים אבל עם לשתות הכל...לפחות הם צחקו והיה להם תירוץ להסתכל.
ראינו מופע מדליק של ריקוד ושירה בבמוי של זה שביים את פתיחת האולימפיאדה. אין מילים...
בערב, ליד המלון, יש הרקדה קבועה. בוודאי שהצטרפתי- כאילו, בכלל לא מסובך- הצעדים פשוטים, המנגינות איטיות והרבה מתבלבלים. מצא חן בעיניהם שרקדתי איתם. כמו שרקדתי בבית היימן על הגג, ובבית ספר התומר עם שמוליק גוב ארי, ובהיכל הספורט בנעמן, ובנהריה, ובחיפה...
אני מתרשמת לטובה מהסינים- מרוצים מהחיים שלהם, חייכניים, רובם טובי מזג, חרוצים להפליא. כמובן שיש לי מידגם זעום אבל מה שראיתי- אהבתי.
ושוב מאוחר, ואני גם מותשת מהמאבק עם הפרזיט שהתישב לי במעיים וזולל לי את האוכל ושולח אותי לשירותים בסיגנון בור צליפה... למה למשל הם לא אימצו את רעיון האסלה? ומה כל כך דוחה בנייר טואלט וסבון שהם מחרימים אותם? טוב, עוד יומיים בחזרה לפריס התרבותית, עלאק...
כיתבו, לא להתעצל.
גוד נייט.

נירה,
פשוט להתענג על הים הנפלא הזה בשעות אחה"צ. אני בדרך כלל לא מסמפטת את החול התובעני והדביק הזה, אך אתמול זה התגמד מול השהייה הנעימה במים. אומנם מים מלוחים, צורבים בעיניים, אך כ"כ נעימים ומרעננים. הילדים התפרעו שם ונהנו. כשיצאנו החוצה גם זו הייתה חוויה נהדרת לבנות מגדלים בחול. הים והמרחבים בהחלט פתחו את התיאבון כך שלאחמ"כ מצאנו את עצמנו אוכלים לשובע במסעדה. עכשיו "תקפתי" שתי פרוסות של עוגת שוקולד. זה בולמוס הזלילה שהתהווה אצלי מחדש כחלק מהחופש. בימים רגילים מי בכלל טועם משהו בבוקר? בקושי יש זמן לקפה, ואת הכל צריך להספיק לעשות כ"כ מהר.............יש מה להעריך בימים אלה.
ריקודי עם? מגניב לרקוד עם המקומיים ובכלל לנוע תמיד עושה מצב רוח טוב. זכור לי שהיו הרקדות בחוף ה"ארגמן" בעכו. מעניין אם זה עדיין קיים. מדי שבת התאספו שם הרבה אנשים ורקדו. אליי זה פחות דיבר. לא יודעת למה, אולי בגלל שאפילו לא ניסיתי. יש לי חברה טובה שנהגה לרקוד בקיבוץ "מסריק".
I cant believe it מה?! הם מחרימים את נייר הטואלט והסבון? מאיזה טעם? אין להם כלל אסלות? אפילו לא בבתי המגורים? אז עם מה מתקלחים? אילו אפשרויות אחרות יש?
מקווה שכעת את מרגישה טוב יותר. אני יודעת שמי אורז הם פתרון טוב. יש בהם את הסגולה למרפא בעיות מהסוג הזה. בשבוע שעבר זה קרה לבני. במשך יומיים אכל רק אורז ושתמ קוקה קולה מהולה במים.

בסתר גם אני רוצה לבנות ארמונות מחול, לעשות חור כזה מצד לצד ולהציץ ולראות את המים דרכו ולדמיין...בני כמה הילדים?
בנוגע לאסלות- מצחיק לדסקס בזה- במזרח הרחוק זה מאוד מקובל שיש בור צליפה במקום אסלה, בעיקר בשירותים ציבוריים וחלק מהמלונות היותר מסורתיים. לטענתם, זה יותר סניטרי. אז אם כולם באמת היו נולדים צלפים לא הייתה בעייה. זה מערער את התיאוריה כשנכנסים "לעמדה" והכל מסביב רטוב מ...הבנת? אז כל הרעיון של סניטציה יורד לטמיון וכולם מפספסים את המטרה- תרתי משמע...! נייר טואלט וסבון זו בעייה בשירותים ציבוריים- למדתי להצטייד מראש. טוב, מיציתי את הנושא, אני חושבת.
חזרנו לפריס וזה הקטע שהכי לא כייף- לפרוק מזוודה ולכבס. בנוסף, אני צריכה לכבס את טונות המצעים והמגבות שהשאירו פה כל החברים של בתי- היה פה שמח כשהיינו בסין! היא ארחה שתי חברות ושני חברים מלוס אנג'לס, שני חברים מהארץ...אתמול היא נסעה לברצלונה. בגילה לא חלמתי לטייל ככה- הדור הזה בהחלט מתנהג אחרת. והיא לא יוצאת דופן. הבן שלי נשאר במזרח עם חבר שלו והם עכשיו בויאטנאם. האמת, לא הספיקו לי השבועיים בסין- בשמחה הייתי מבקרת עוד מקומות- אבל זה גם מעייף.
אגב, ציינתי את אנשי הנאשי- יש חלק מהם שהם קיצוניים מבחינת יחסי אישות. הם לא מתחתנים אלא רק בוחרים עם מי להביא צאצאים לעולם. הגבר מבקר את אהובתו רק בלילות ובמשך היום הוא צריך להיות בבית של אמא שלו, כי הם לעולם לא עוזבים את אמא. האשה מטפלת בילדים ומפרנסת אותם ואם יום אחד נמאס לה מהבטלן שלה, היא רק צריכה לסגור את הדלת והוא יבין וילך להיות טפיל של מישהי אחרת. ואם נמאס לו ממנה, רחמנא לצלן, הוא פשוט לא מופיע ל"רנדוו" הלילי...לא גירושין ולא עאמיאת...מוני פעם היה קורא לי בשם חיבה "נושי" (גם כתובת האימייל שלי הייתה בשם הזה)- היום- לאחר המפגש עם ה"נאשי"- הוא שוקל לפרוש מהעבודה ושאני אפרנס אותו...הוא טוען שהשמות קרובים מספיק כדי להצדיק זאת...
התחילה הספירה לאחור- עוד שבועיים בארץ!
עכו, שטיח אדום יש...?

שני בנים לי: הבכור, נועם בן 9 וחצי והצעיר, דור, קרוב לגיל 4. אוהבת אותם בטרוף, אך לאחרונה אני נתקלת בבעיות משמעת מצד נועם. בעיקר הסירובים העקשים של נועם לעשות דברים, וכל דבר כזה יכול להוביל לויכוח לא נעים ומתיש. גם עונשים משמעותיים אין בנמצא. אחרי הכל זה חופש, ואני לא יכולה לאסור עליו יותר מדי דברים, או לקחת איתי אחד ואת השני להשאיר בבית. זה גם בלתי אפשרי. לא להאמין איזו עקשנות גלומה בו ואיזו כפיות טובה אחרי שנותנים ועושים למענו הכל. ניסיתי את כל הדרכים ואיכשהו הוא תמיד בודק את הגבולות, ונוצר איזשהו פלונטר. יש לך מתכון להצליח את התהליך? אני מקווה שזו רק תקופה לא קלה ושזה עתיד להשתנות. כן, בהחלט הדור הזה מתנהג אחרת. אני עדה גם לאורח החיים של שני אחיי: הבוגר כבן 30, יועץ מס, הספיק לטייל בחצי עולם ולא בוער לו להתחתן עד שימצא את ה"אחת". בינתיים כל ערמות הכביסה נערמות בביתם של הוריי וזה בהחלט לא פשוט להתגבר על כמויות כאלה. האח הצעיר לומד עכשיו בטכניון וכשאני נכנסת לחדרו אין פעם אחת שלא אמצא שם, מתחת למיטה בקבוקי קוקה קולה ריקים ו/או מגשי פיצה. הוא וחברתו מסוגלים "לתקוף" פיצות עסיסיות גם בשלוש לפנות בוקר, אבל זה תמיד מרגיש צעיר יותר ו-COOL לבלות איתם ואפשר להתפוצץ מצחוק בחברתם.
סיפרת על אנשי ה"נאשי". כמה מפליא שיש צורות חיים שונות ומקובלות כגון אלה, קצת מזכיר את הסיפור שפורסם כאן בארץ על האיש "גואל רצון", אדם מבוגר, לבן זקן, שנערץ ע"י נשים רבות שממש סוגדות לו, נר לרגליו ואלה נשים נאות ופקחיות. הוא הביא לעולם ילדים מכל אישה/נערה כזו ומתגאה במעשיו. מה שתמוה שכל אישה מקבלת את רעותה, והן אפילו מגדלות יחד את הילדים בבניין משותף. אם אני לא טועה המונח הוא פוליגמיה, נכון?
נירהל'ה,
אכן התחילה הספירה לאחור. אני כ"כ שמחה שתגיעו לכאן בקרוב וניפגש. אעדכן גם את יפית. יש לי את הנייד שלה. היא אמרה שגם היא תרצה להיפגש ושאולי תוכל לארגן עוד כמה שלמדו איתנו והיא בקשר עמם. מה שאומר שכשתגיעי לארץ, הודיעי לנו ושלחי את מספר הנייד או כל טלפון אחר במייל. אה..והשטיח האדום כבר נמצא...
KEEP ON TOUCH

הלוואי הייתה נוסחה להצלחה בגידול ילדים. לכל דבר יש קורסים ותארים- ורק הורות היא נסוי וטעייה (או תְהִייָה...). למזלך הרב- אני רצינית- יש לך עדיין הורים והם נכס יקר ומקור אמין לקבלת תמיכה והדרכה. אם את חושבת שהם עשו עבודה טובה איתך- ולדעתי וודאי וודאי (את עדיין בקשר טוב איתם ואת בנאדם עשר)- התייעצי איתם. לי לא היה המימד הזה כשגידלתי ילדים. לא רק שהורי פג תוקפם אלא שגם הרחקתי מהארץ והייתי ללא משפחה שאפילו תדגים איך וכמה...המודל לחיקוי היה משפחות אמריקאיות ואני לא אגזים אם אומר שדרך החינוך שלהם את ילדיהם רחוקה כשנות אור מהפילוסופיה שלי, כך שהייתי דיי לבד במערכה. כולם מסביבי קראו ספרי פסיכולוגיה של "איך..." ובעקבות זאת התכחשו למה שהבטן אמרה להם לעשות. ראיתי הורים מתפלצים מזעם על התנהגות הילד אבל בספר היה כתוב שאם תרים קול על הילד זה ישרוט אותו לעולם, אז הם בלעו את הרגש הטבעי ועטו מסיכה של שלווה וביקשו מה"מותק" להפסיק להרוס ולהשתולל ולהתחצף ולהרביץ וזה בד"כ לקח איזה 20 דקות והילד הפסיק לא בגלל שההורה ביקש, אלא פשוט כי נמאס לו והוא עבר לפעילות ההרסנית הבאה. גם כמורה וגם כאדם התנגדתי נמרצות לשיטה. אסור להורה להמנע מלומר לילד איך הוא מרגיש כשהילד מתנהג בצורה פוגעת! מה שהנחה אותי בשתי הקריירות הנ"ל היה עקביות. לתלמידים הייתי אומרת: " אני לא מאיימת, אני מקיימת" וגם כשהרגשתי (סליחה על הצרפתית) "חארא" עם החלטה נוקשה, עדיין הוצאתי לפועל כדי שיראו שאני נוקטת בעמדה ויש את הבטחון שמילה שלי היא מילה...בכל נושא. התלמידים והילדים הפרטיים שלי למדו שאפשר לסמוך עלי, שאם הבטחתי משהו - זה יבוא, מצידי לפחות. וזה לא בא עם עצבים או צרחות...אמרתי- עשיתי. המצפון הציק לי המון פעמים. הצער שילדיי לא חווים סבא/סבתא שיפנקו אותם הכאיבה לי מאוד ולפעמים הייתי צריכה לוותר, בעיקר כששאלתי את עצמי מה היו הסבים שלהם עושים? לילדים שלי לא היה מילוט לחיק דור שחושב שהם הכי בעולם. נכון שלא אשמתי שהורי הלכו לעולמם כל כך מוקדם, אבל לפעמים החלפתי כובע אמא בכובע סבתא והעלמתי עין- כי אי אפשר להיות רס"ר 24/7...
ולזה אוסיף מה שאוסקר ווילד כתב במחזה האדיר "חשיבותה של רצינות" (נדמה לי שזה התרגום...תיכף נשמע מהשלד...): "לאבד הורה אחד זו טרגדיה. לאבד את שני ההורים זו חוסר אחריות." אז אני ממש חסרת אחריות...
אבל במלוא הרצינות, עקביות היא שם המשחק. כן, ילדים יודעים את משמעות העונש. מה, הם לא "מענישים" חבר שלהם שחרג מחוקי המשחק? מה, אין תוצאות להתנהגות לא חברית? הם מכירים את המושג באבוהה. חרגת, פשעת, פספסת- תשלם. נורא ברור וטבעי. אם נתעלם מהמודל של שכר ועונש ניצור לא עלינו, חברת אנשים שלא מבינה למה מקבלים קנס כשחוצים באדום, או למה נכנסים לכלא כשמעלימים מס (טוב, בישראל זה אולי לא כ"כ מדויק...:).....). חברת המבוגרים לא סלחנית כמו אמא תרזה וצריך להכין את הילד שלא יחטוף שוק...
אני בד"כ לוקחת 150$ לפגישה אבל בשבילך- יקירתי- הפעם חינם...!
:)
יש לי "סימכארד" של מספר ישראלי לסלולרי- אבל בעוונותי הרבים לעולם לא זוכרת את המספר. כשאגיע לארץ אפעיל אותו ואז אוכל לשלוח לך.

שבת שלום והרבה נחת מהילדים!!!

שכחתי לחתום בקטע הקודם- אז הנה...
וגם כתבתי כמה שורות באנגלית שמשום מה לא נכנסו - משונה הדבר. נראה לי שיושב שם איזה גמד שמחליט אילו מילים להרשות ואילו מילים יש לעוות...
בכל אופן זו הייתה התייחסות ל"שלד"...ואולי השלד מחק את הכתוב...? וווואאאאוווווו....מפחיד....

I would not even dare to think of correcting your English. Hebrew is a whole different issue...
On the other hand I could help you with your phone number unless it was changed lately....
By the way, shouldn't it be "keep IN touch" rather "keep ON touch"?

נירה יקרה,

חן, חן קראתי את דברייך בעיון. מצאתי עצמי קוראת שוב ושוב. דומה מאוד למה שאימי תמיד אומרת-הכל פתיר ללא צעקות וללא מריבות. פשוט לומר ולבצע. זה דווקא משפט שאני מאמינה בו ומכריזה: "מה שהבטחתי, אקיים". אם אני מבטיחה לקנות עבורו משהו, לעשות, להזמין אני מבצעת זאת. הוא יודע שהוא זוכה למשהו טוב עבור כל דבר שהתאמץ עבורו וזו לכשעצמה שיטה טובה כדי לעודד, אך שיטת ה"מקל והגזר" לא עובדת תמיד ונכון שזה גם בגלל המצפון הלא שקט שלי באותו רגע בו אני נדרשת לממש את העונש כי אז צפים ועולים רגשות החמלה-איך אוכל שלא לקחת אותו ליום ההולדת שהוא כל כך חיכה לה והוא יושב בחדר ובוכה? הלב נקרע......אני מוצאת שיש בו גם הרבה גאווה על כל אותם עונשים שקבעתי כמו לא לצאת החוצה ולשחק כדורגל שלגביהם הוא עשוי להגיב: "נו, אז מה, לא צריך" או לחליפין: "בכלל לא רציתי לצאת החוצה ולשחק", וזה למרות שאני יודעת שבתוך תוכו הוא מאוד רוצה שיהיה אחרת. פעם חשבתי שאני קשה מדי איתו, אך בעין אובייקטיבית כיום אני לא חושבת שזה נכון. אני צופה בחברות מן הצד ואני צופה בדרכי התנהגות של ילדים ושל נערים ונערות. אני חושבת שמעבר לחינוך זה גם אופיו של הילד. אני משחזרת פרקי ילדות בהם אימי הצטיירה לי כאישה מאוד חזקה (גם היום היא מאוד משפיעה) ומעבר להיותה חזקה כל אחד מאיתנו הפנים אחרת את הדברים וגם נהג אחרת. אחי הצעיר, למשל, העז יותר. היא אפילו מודה היום שאיתו זה היה קשה יותר, ואני שאינני מרדנית מטבעי קיבלתי עליי את המרות הזו. לא פלא שתמיד נחשבתי ל"ילדה טובה". עם זאת צריך להכיר בכך שלא כולם כאלה ובכלל פעם אולי הייתה יותר יראת כבוד כלפי הורים / חברים / אנשים. מקווה שזה לא פתטי לחשוב כך, אך ראי לכמה דברים הצעירים חשופים היום: לפרובוקציות בתקשורת, בעיתונות, בתכניות הילדים ובאינטרנט. הילדים בני ימינו איבדו מהר מדי מהתמימות הקסומה.
חשוב לי להיות ערה ולהקפיד שלא יחצה את הקווים האדומים. בעלי, לעומת זאת, כל כך נערץ עליו שהוא ממש דמות לחיקוי עבורו. הוא מנסה בדרכו השקטה לבקש שימתן את התנהגותו וכן, יש להם שיחות נפש שזה ממש מעורר קנאה. כשהוא מבקש ממנו דבר מה, אפילו פעוט, הוא מיד מבצע מבלי להתווכח. הוא מפנק אותו ועוטף בהמון חום. אצלי זה קצת אחרת-התגובות שלי לא אחת קצת יותר קרירות. הוריי חוזרים ואומרים שמה שהכי חשוב זה תמיד לחבק אותו ונכון, אני אוהבת אותו מאוד, אך אני מבטאת זאת בדרכים כה רבות, בהשקעה ובמאמץ ולא תמיד בחיבוקים אחרי הכל גם אני אדם ואם נפגעתי מדבר מסוים קשה לי אח"כ לחבק באופן מלאכותי שכזה. זה מה שיפתור את הבעיה?
מסכימה עם כל מילה-אכן חברת המבוגרים אינה סלחנית כלל, מה שכן ביני לבין עצמי גם אני מרגישה לעתים די ילדה וזה על אף האמור בכל הספרים למיניהם שצריך לנהוג כך ולא אחרת.

תודה על עצותייך!

שלד יקר,

אם אתה שם, משמע אתה קיים.
הטבת להוכיח ידיעותיך בשפה האנגלית. לא מוטב לעבור עכשיו לעברית?
מצטערת, ממש לא בדקתי לפני כן, משום מה היה זכור לי: Keep on touch
לפחות שלוש שנים שלא קראתי באנגלית. אני טרודה בהוראת העברית, ויש מצב שטעיתי. נירה תשפוט. אין עוררין על האנגלית התקנית והרהוטה שלה.

חברה, מאמינים?

היום נשבר לו שיא חדש - הגענו להודעה ה-100!!!

for a skeleton- you are quite alive...
i dig your sense of humor, sense of adventure (not afraid of being exposed?), sense of justice for the English language...
on this website i am no longer a teacher and you- my readers- are not students. I am not correcting any language- though I was corrected myself, and in Hebrew - was it you...?
....
Anyhow, if you have knowledge of my number- by all means, list it here
.

אוי, רוית....את רק בתחילת הדרך. כבר אמרו חז"לנו: ילדים קטנים- צרות קטנות...
שאספר לך את כל מה שצפוי או שאשאיר את זה כהפתעה??? אנשים קטנים- כמו אנשים גדולים- מורכבים מאוד. נועם למד מהר מאוד מה הן נקודות החולשה שלך וכמו כל ילד בריא בנפשו- הוא מנצל אותן. הוא לא עושה שום דבר חריג. זו את שצריכה למצוא איך "לנטרל" את החיכוכים. אני מזדהה עם תחושת המרירות אחרי ויכוח מתיש- גם לי אין חשק להיות נחמדה ומחבקת כי זה נראה לי מעושה. נראה לי שזה חלק מהיותנו נשים- הרגש תופס יותר מרחב בהוויה שלנו ומכתיב התנהגות. גברים נוטים פחות לאמוציונאליות ולכן נורא טבעי להם לעבור במהירות הבזק ממצב של כעס למצב של נינוחות. ככה, בצ'יק. כאילו כלום לא קרה! מרתיח!!! אני מסוגלת שעות- ובמקרים קשים- אפילו ימים לדוש ולטחון ארוע לא נחמד...ואני גם לא אשכח אותו. הו לא....לעולם לא! כמה שזה מעכיר ומגביל.
נכון שכל ילד מורכב בצורה אחרת אבל אל תשכחי שגם אחיך הצעיר נולד לאמא שהייתה בגיל אחר מזה שבו ילדה אותך והיו לה התנסויות אחרות ונסיון חיים שונה. היא הייתה אמא שונה לאחיך- זה לא כל כך כי הוא העז, אלא כי היא התרככה ואולי למדה שיטות אחרות להתמודד. אולי היא גם הבינה שיש מאבקים שכדאי לוותר עליהם מראש. זהו, שאין נוסחה אחת.
להבדיל, אלף אלפי הבדלות (אבל גם להקיש מזהויות)- אני מגדלת תינוק כעת. יש לו התנהגויות ילדותיות, עקשנות, מעמיד אותי במבחנים כוחניים, מנסה להיות חמוד כדי שאתרצה ואוותר לו וההבדל הזניח הוא שיש לו ארבע רגליים. הוא מקסים! הוא חתיך! הוא הדבר הכי הכי בעולם! אני גאה בו ובהשגים שלו ומתפארת בו באוזני כל מי שרוצה- או לא רוצה- לשמוע. אבל לפעמים הוא מעלה לי את הסעיף ואז אני צריכה לשמוע מהמאמן שלו: נירה, אסור לך להראות סימני תסכול כי הוא ינצל את זה. תנשמי עמוק ותדברי אליו בנועם, ברכות, בלי שהקול שלך יסגיר עצבים. אני, שגידלתי 3 ילדים, צריכה להקשיב למאמן כלבים כדי לעשות מחדש מה שעשיתי עם הילדים. ואת יודעת מה? הוא צודק. ואני מקשיבה לו כי אני מסכימה עם השיטה. שאגיד שזה מצליח לי כל פעם? רחוק מזה. אבל זה תהליך. חשבתי שכלב יהיה צייתן על היום הראשון. איפה! בסרטים אולי. חינוך זו עבודה קשה...
יש לי בראש תוכנית עבודה לביקור הקצר שלי: אני חושבת להגיע עם בעלי לעכו ביום רביעי, ה-5 באוגוסט, לבקר את הוריי ואולי אולמות האבירים (בושה להודות- מעולם לא הייתי שם...) ואשמח אם נוכל שתינו- או כל הרכב אחר- להפגש באותו יום אחה"צ. אני כנראה אסע לישון באלון הגליל אצל חברים, ביום חמישי בבוקר בעלי יחזיר אותי לעכו בדרכו לתל אביב ואז אפגש בצהריים עם חברי הכיתה שלי. נראה לי שיהיה עמוס מדי אם שתי הפגישות תהיינה ביום אחד- אבל...אם לא נוח לך אז בהחלט אפשר ביום חמישי בבוקר. עדיין לא החלטתי אם להשאר בצפון לילה נוסף ולחזור ברכבת לתל אביב ביום שישי בבוקר. מצחיק, "הזמנתי" את עצמי לאלון הגליל בלי לשאול אותם אבל זה בסדר, נראה לי. הם היו אצלי שבועיים בפברואר האחרון.
יוסי- אני בטוחה שאתה קורא! בא לך לראות אותי?
מצב רוחי השתפר תוך כדי כתיבה. הבת שלי נסעה לברצלונה ביום חמישי שעבר ולא שמעתי ממנה כבר יומיים וחצי. דעתי נטרפה מדאגה. לאחת כמוני עם דמיון שעובד שעות נוספות לא כדאי להלחץ ככה. אבל היא התקשרה- סוף סוף!- להודיע שהיא ברכבת הלילה לפריס. אני הולכת לטרוף עוגה עכשיו להרגיע את הנרבים...

כל כך נכון מה שכתבת ומעוגן באופן הכי אמיתי במציאות היומיומית שלי. זה באמת כך-אני מסוגלת לטחון ולהתכרסם במחשבות אינסופיות על מקרים לא נעימים שצצים, וזה לא נותן לי מנוח. יש מי שיאמר רגישה ורגשנית מדי, אבל איך אפשר שלא לדוש בעניין כל עוד הוא לא נפתר ולא נרפא? אולי זה גם עניין של גיל. אימי נוהגת לומר שברבות הזמן הגיעה למסקנה שהחיים גם ככה קצרים כל כך, אז למה לקחת ללב? לא שווה. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות. אישה חכמה אחת אמרה לי פעם שלהיפגע ממישהו זה עניין של בחירה: אם בחרת להיפגע, תיפגע ואם לא, אז לא. קשה לי להזדהות עם האמירה הזו. גם אם אני רוצה אחרת זה לא בר שליטה. קשה לי לשתוק. אני לא מסוגלת שמשהו יפריע לי ולא אוכל לדבר עליו, לשתף ואפילו להטיח באסרטיביות. תהרגי אותי, לא יודעת איך יש כאלה שתמיד שלווים ונינוחים ועושה רושם ששום דבר אבל שום דבר לא מפריע להם. שמים "קצוץ" על הכל. גם זה קיים. איך? לא ברור לי, והתשובות האלה שלהם: "נו מה, אם אני אלחץ או אתעצבן, זה יעזור לי?" מה שנכון, ובכל זאת איך הם יכולים?
סיפרת על הכלב שאת מגדלת. גם אצלנו בבית מתגורר "בוני", יצור שבהתחלה היה לי מאוד קשה לקבלו. יום אחד בעלי חזר הביתה עם פקעת צמר חומה לבנה וראיתי את הקטנצ'יק מתוק ויפה להפליא. הילדים התלהבו מאוד ובעלי אפילו יותר מהם. בהתחלה זה היה סיוט להרגיל אותו לעשות את הצרכים בחוץ. מתוק, מתוק, אבל היו דברים שקשה היה לי לקבל: השערות שהשיר בכל מקום, דלת הכניסה ששרט וקילף והנביחות שקידמו כל אורח שבא (כזה קטן ולא פוחד משום דבר). עם זאת, הילדים דאגו לו וטפחו אותו. זה תרם להם המון. אני חושבת שבזכות זה דור לא פוחד מבעה"ח. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהבית.
הללויה............איזה כיף............
סיפרת שתגיעו לעכו ביום ד', 5 באוגוסט. אשריין את התאריך הזה אחה"צ ובוודאי שארצה שניפגש היכן שתרצי. עד אז אדבר גם עם יפית, ואם תוכל, בכיף שתצטרף גם היא. מעבר לכך, אתם מוזמנים אליי הביתה. נשמח מאוד אם תגיעו ותלונו אצלנו. תאמרי לי מה אתם אוהבים ואכין. יש לי קומה פנויה למעלה, חדר גדול עם מזגן, טלוויזיה, מה שתרצו. אני מבטיחה לנקות היטב את הקומה ולהכינה עבורכם.
נירה, באמת מכל הלב, הרגישי חופשי. סוף, סוף תהיו כאן בצפון אז הנעימו את זמנכם הכי שאפשר! אח"כ זה כבר לא בעיה ואם נוח לך יותר, אוכל להביא אותך לעכו לפגישה עם החברים.
היום אקח את דור לתאטרון בובות. הוא בטח יהנה, לא?

[quote="נירה וייס"]for a skeleton- you are quite alive...
i dig your sense of humor, sense of adventure (not afraid of being exposed?), sense of justice for the English language...
on this website i am no longer a teacher and you- my readers- are not students. I am not correcting any language- though I was corrected myself, and in Hebrew - was it you...?
....
Anyhow, if you have knowledge of my number- by all means, list it here
.[/quote]

To say the truth, I get nasty sometimes-I don't mean to be mean so Ravit I apologize, I thought you are an English teacher as well.
I do like languages but unfortunately don't have the time to learn more like many others.
Yes Nira, it was me correcting you but it was petty. I know people who lived their whole life in Israel and still have spelling mistakes. It doesn't mean anything.
I'm not afraid of being exposed b/c most of the writers on this site don't know me. I don't know if you do, but thanks for the hospitality..
Your phone number is 0526217952.
Hold on to your horses guys! It will be valid only when she gets to Israel and put the sim card in!