which is...?

היי נירה, היי EVERYBODY

מקווה שלא נשכחתי.
כל יום אני מתכננת לכתוב, אך העיסוקים כ"כ רבים, שלא לדבר על הטלפונים בשעות הערב.
בקרוב מאוד אשוב לכתוב ובהחלט להתייחס לדברים שנכתבו.

מתגעגעת,

רוית

נראה שעברו יובלות מאז כתבתי לאחרונה- האינטנסיביות בהחלט ירדה מסיבות טבעיות- תחילת שנת הלימודים. מעניין כמה התחלות של שנה יש...שנה אזרחית, ראש השנה, שנת לימודים...שלא לדבר על שנה סינית, שנה אירנית (כן, פה חוגגים נורוז!...), כמעט שנה לבחירתו של אובמה...למרות שלפחות לדעתי אין מה לחגוג. ובזה הסגרתי את דיעותיי הפוליטיות :)
צפיתי בוידאו כאן באתר על היום הראשון ללימודים בבית ספר התומר! ילדים חמודים, כיתה א', שלום מורתי, אמהות נרגשות, ילקוטי בראץ (מה זה?? זה אנגלית ל "חצופים"?)- אני למדתי ב"התומר". כנראה שעדיין יש תחרות מי בית הספר המוביל: ראיתי שיוסי פטריוטי ל"וייצמן" כי הוא למד בו אבל מסיר את הכובע בפני "בן- צבי" בגלל ילדיו. מכל מקום, וייצמן בהחלט מוביל בתחרות בית הספר הנייד ביותר...שמעתי שמורה נהדרת הלכה לעולמה- חיה מליק. היינו שכנות תקופה מסוימת ופעם גם "שמרטפתי" את אריק הבכור. אחר כך גרתי בשכנות להורי בעלה שהיו בעלי אכסניה ברחוב אנילביץ'. כך שיצא לי לראות אותה די הרבה. הבנתי שהיא גם לימדה בחטיבה אבל אחרי שעזבתי. העולם קטן ומשונה ומפגיש אנשים בצורה לפעמים אכזרית:
לבית הכנסת שלנו הגיע בחור מניו יורק לפני 3 שנים ושאל אם יש דוברי עברית מבינינו שיוכלו לבקר את אחותו המאושפזת בבית החולים ממול. כמובן שהתנדבתי ונוצרה ידידות נפלאה ביני לבין לאה שגססה מסרטן הדם. ביקרתי אותה הרבה, שוחחנו שעות בטלפון וכשהוריה הגיעו מהארץ- הקשר התהדק גם איתם. מסתבר שלאה וחיה מליק היו חברות טובות מאד- שתיהן לימדו בבית הספר בעכו. חיה נשארה בקשר עם הוריה של לאה גם לאחר שלאה נפטרה, ואמא של לאה הייתה מספרת לי על מצבה של חיה. והיום שתיהן אינן...מי שקורא כאן אולי מכיר/ זוכר את לאה כצנלנבוגן/באש?
ובאוירה יותר מעודדת:
חג שמח לכל תושבי עכו! שנה טובה, משופעת בברכות (ולא בשפעת!), שנת שלווה ושלום בין כל הקצוות, שנה של חיזוק המרקם העדין בין האנשים, שנת בריאות ופרנסה, שיקול דעת וסובלנות.

וווואאאווווו....האריה קם מרבצו...אוקיי אוקיי...בכלל איפה זה "בן צבי" ואיפה זה "גורדון"? אפילו איפה "ביאליק" אני לא זוכרת...לא ברור למה וייצמן "נחשב" יותר. לפי המורים? או אולי התלמידים? בעיקרון בתי הספר דיי שכונתיים, לא? טוב שהייתה/ יש תחרות- לפחות בתחום החינוך זה מוביל לתוצאות טובות. ממש לא מפריע לי ש"התומר" במקום שני או שלישי או בכלל בצד- ממש לא נעלבתי ממך. אני זוכרת מספר מורות שלא שווה להזכיר את שמן והמנהל אריה פקץ' שהתגלגל לחינוך לגמרי במקריות, אבל היו כמה רגעי אושר כמו שיעורי אנגלית עם המורה נגה החביבה והמורה חיה לרנר היפהפיה שהביאו אותי הלום (נשמע כמו נאום בר מצווה...), מפקדי בוקר בהם שרתי סולו (בעיקר כי נודבתי למשימה...), חברויות, כמו שלך, שממשיכות עד היום...בסך הכל לא היה רע- הרי בגרתי משם ועברתי לתיכון ושם כבר נמחקו ההבדלים שהבאנו איתנו. בית ספר הוא בית חינוך- מורה מול תלמיד. לא תמיד הקומבינציה פורייה, לא תמיד הכימיה בנוסחה אופטימאלית. במבט לאחור, עם נסיון צנוע בהוראה וגם בתור הורה, אני מרגישה שונה לגבי השנים הראשונות בבית ספר. אפשר בלי! כלומר, יש אספקטים חיוביים לריכוז 30 ילדים בחדר אחד: כלכלית זה משתלם. אבל תחשוב על בזבוז הזמן דווקא: המורה נכנסה לכיתה, התלמידים עמדו בקשב, מי שזז או לא הביט קדימה גרם לעיכוב, התישבנו והקשבנו למורה קוראת נוכחות של 30 ילדים (כל בוקר אותו ריטואל...מה, אי אפשר אחרי חודש לימודים להעיף מבט מהיר ולדעת מי חסר ולחסוך את העינוי הזה???!!!!), מי לא הכין ש"ב? למה? הבאת פתק מההורים? אפס! מחר? לא! מחר מאוחר! הופ- הדלת נפתחת. מוישה שוב מאחר. תעמוד בפינה. אל תתוכח! יוכבד, תסתובבי עם הפנים ללוח! אז מה אם חיים קרא לך טיפשה? את טיפשה? לא. אז מה את מתרגשת? ....אני יכולה להמשיך בתיאור העליבות הזאת על פני דפים רבים- אין צורך. הכוונה ברורה. כמה זמן נטו יש בכל שיעור? בכל יום לימודים עם ההפסקות והבזבוז "העדין" של הזמן בחזרה לכיתה? תסכים איתי שאין יעילות בשיטה. לפחות לא הייתה ב"התומר" ואני מתפתה לחשוב שגם ב"וייצמן" חטאו מורות שונות בהתנהגות דומה.
אני לא מקבלת את הטיעון שמורות היו מתנהגות אחרת אם השכר היה גבוה יותר. הוראה זו שליחות ויש את האספקט המוסרי בעיסוק הזה. כמובן שיש לפצות בהתאם אבל מי שלא מתאים לה/לו השכר בבקשה לעזוב- לא להתעלל בתלמידים כי זה יוצר מעגליות אומללה.
בקיצור, יוסי, נחמד מאד שיש לך זכרונות טובים. הרבה יותר נעים מהאלטרנטיבה.

יוהו....אני קוראת וקוראת את כל מה שהחמצתי לאורך זמן. ניכר שהרבה זמן כבר לא כתבתי, וזה כאמור בגלל העומסים של תחילת השנה. סדר היום שלי השתנה לחלוטין. אני מתכננת הרבה, אך על פי רוב התוכניות משתנות לטובת שיחות עם הורים, טלפונים חשובים, תכתובת שלא סובלת דיחוי, וכן...גם מערכי שיעורים משום שלא אקח על מצפוני להשאיר את אותם מערכים מן השנים הקודמות, בכל זאת צריך קצת להתחדש ולרענן. מסתבר שמתרגלים בקלות לשגרה-אותה מחווה של קבלת שלושים פנים צעירות, ידועות מדי יום. שלושים עולמות שונים רק שהפעם נכנסתי למעגל מוכר יותר, מתוח פחות, מבחינתי, שכן אני מכירה את הנפשות הפועלות כבר מן השנה שעברה.
נירה,
סיפרת על חתונתך שהתקיימה בבית הכנסת הטוניסאי בעכו, הלא זה ביה"כ שאבי מתפלל בו מזה שנים. גם סבי ז"ל נהג להתפלל שם. מקום מדהים ביופיו, מושקע כל כך. מדי שנה אנינוהגת להתייצב שם באופן קבוע-שם מתקיימות האזכרות של סי וסבתי ז"ל. האחת בפורים והשניה בקיץ, בחודש יולי. אני זוכרת את עצמי כילדה מבקרת שם בערב יום הכיפורים וגם למחרת היום בוחנת בסקרנות במרחב הקרוי "עזרת הנשים" היכן נמצא אבי, מי נמצא שם בכלל? מי מתפלל? ומה יש שם כ"כ שהוא כ"כ חשוב ומכובד שבגללו לא מתירים לנשים להיכנס למקום מושבם של הגברים. אני זוכרת תמונות, תמונות גם את אימי זורקת סוכריות לעבר הרחבה בה אחי נמצא כשחגגאת בר המצווה, מה יש לדבר? אני משחזרת תמונה של אישה יפה מאוד שעוטה על ראשה שביס. כמה נעים.........
קראתי על בתי הספר היסודיים בעכו. אני למדתי בבי"ס שז"ר שנתיים לאחר שנוסד. כשאני חולפת על פניו היום מצחיק אותי כמה הוא נראה קטן ושכונתי ולחשוב שכילדה בכתה א' כ"כ פחדתי לנדוד מכתת הלימוד אל אולם הספורט. נדמה היה לי אז שהאולם הוא מבנה גדול ומפלצתי. מה שתרם לכך הוא גם התחרותיות שהייתה בין הבנות-מי גמישה יותר? מי זריזה יותר? ממש לא הייתי בין הגמישות ואיכשהו תמיד היו שתי בנות שבלטו יותר. זכורה לי גם המנהלת אלפא. מעניין מה איתה היום? אישה חזקה שהטילה בנו מורא, מורה לתנ"ך.
אם אי זוכרת נכון, בי"ס "התומר" הוביל בזמנו ונחשב למצוין. גם התלמידים שהגיעו משם לחטיבת הביניים נחשבו לחזקים יותר. האם זה קיים עוד היום? על כל פנים, הרבה תלוי בתלמיד וברצונו לדעת ולהתקדם. כך אני מאמינה.
אאחל לכולם שנה טובה - בריאות, שמחה, הגשמה והצלחה!

גמר חתימה טובה וצום קל ומשמעותי לכולם. זמן גורלי לנו כעת כאשר בגולה האנטישמיות מתגברת- "ותפילה ותשובה וצדקה" אולי יעבירו את רוע הגזרה. מעודד היה לראות את ביבי נואם באסרטיביות כזו, ללא התחמקויות והתנצלויות. הוא העביר את המסר הנכון- ישראל חזקה ולא מתקפלת. כמה קל לגויים מסביב לשכוח את השואה, להרהר בלגיטימיות של ישראל, לשכוח מה מטרת השונאים ואיך הם מבצעים את "שליחותם", לשכוח את האכזריות הברברית בה נרצח דניאל פרל (בנו של מנצח המקהלה בה אני שרה) ואחרים ולהתעלם מתרומת ישראל למדע, לרפואה ולטכנולוגיה...יש כאן בלבול מוראלי תהומי- היוצרות התהפכו בשם "הנאורות והקדמה והסובלנות והקבלה והקומבייה"...עצוב לשמוע כמה שטויות פוליטיקאים כמו אובמה (לא אמרתי מנהיג חלילה...) מסוגלים לנסח במילים גבוהות. זה כמעט משכנע, לא? מבהיל.
שיהיה רק טוב.

שלום לך נירה וויס

אולי לפני שאת מדברת גבוהה גבוהה, שוקלת דברים ברובו של עולם ומפגינה ידע ויכולת אינטליגנית, תפני את הכוחות האלה פנימה והתבונני מידי פעם בראי.
קצת חשבון נפש, תהיות ומחשבות פשוטות וקטנות יותר. על אישה ושני ילדים קטנים שמנסים לאסוף שברים שעזרת ליצור.

העולם יותר פשוט גב' נירה היקרה- רדי אל הקרקע, אולי תגלי עולמות חדשים.
מאחלת לך להמשיך להגשים חלומות - רק הפעם את שלך, לא של אחרים.

אישה קטנה, חלום קטן- הרבה ריק ואומללות.
ושלא תעזי להגיב